הרכב: 5 מבוגרים
מועד: אוקטובר 2012
הגעה: טיסה ישירה של שעתיים וחצי לטביליסי.
לינה: פעם ראשונה שלי בטיול שלא סגרנו מקומות לינה מראש ויותר מזה, פעם ראשונה שלי בטיול שישנתי בבית של מישהי זרה ככה בספונטניות (אותה חתונה שסיפרתי עליה בתחילת הפוסט). ככה זה בגאורגיה, הרבה גסטהאוסים לישון בהם כשיש אחד מוכר ומומלץ בקרב ישראלים: הגסטהאוס של שלווה ונרגיזה, שנמצא ממש בתחילת הכפר מסטיה. בדרך כלל זה כולל גם ארוחות בוקר.
אחד המקומות המומלצים לשינה שלי הוא מלון טיטנולדי (Hotel Tetnuldi)במסטיה שהיה כולו מעץ ועם נוף מאוד יפה.
רכב: חשוב לקחת רכב 4X4. הכבישים לא כולם סלולים, יש אזורים שיכול להיות בוצי מאוד לנסיעה ותמיד תוכלו לתת טרמפ לתרמילאים ישראלים :)
גאורגיה הייתה אחת המדינות שהופתעתי מהן ממש לטובה, מדינה יפיפיה עם אנשים מקסימים! וגם המדינה האחרונה שביקרתי בה כרווקה:). יצאנו למשפחה הזאת רק המשפחה הגרעינית שלי כשאמא שלי דאגה לספר לכל ישראלי שפגשנו שאני מתחתנת עוד חודשיים...תחשבו כמה סימבולי זה היה להגיע לישון באחד הלילות בביתה של מישהי בשם חתונה.
אמא שלי תזכור מהנסיעות רק את הדרכים לא דרכים ואיך היא הבטיחה שתחזור לארץ ותלך לבית הכנסת לומר את ברכת הגומל (היא תמיד אומרת את זה ולא באמת עושה משהו עם זה),אבל מה שאני תמיד אזכור מהנסיעות הם הפנצ'ר שהיה לנו בדיוק בעלייה ובגשם ואיך נכנסנו עם האוטו לחתיכת שלולית בוץ ולא הצלחנו לצאת ממנה...כשהדבר היחיד שיש לנו מסביב הם חזירי בר.
אם כבר קלטתם את הגישה של אמא שלי, זה השלב שהיא חזרה ואמרה שהיא תגיע לארץ ו...והרבה פסימיות, בעוד אחי הגדול גילה תושייה, ירד לבוקסר, הלך לו בביצה הזאת ( שהגיעה לו עד לברכיים!) כעשר דקות וקרא לכמה ביז'ואים מהמסעדה שאכלנו בה לפני כן וביקש את עזרתם. הג'יפ של אחד מהם לא הצליח לחלץ אותנו, אז הם חזרו עם משאית והופ יצאנו:)
אוכל: בגאורגיה לא מדברים על איפה אוכלים, אלא מה אוכלים. בכל מקום שתעצרו ובכל מקום שתישנו תכירו את המאכלים המקומיים שלהם וזה לא הזמן הכי טוב לדיאטה. כל מאכל שלהם מתחיל בבצק ונגמר בגבינה או בשר. חצ'פורי ( בצק ממולא בגבינה מקומית הנאפה בתנור אבן, ויכול לבוא עם ביצה , עם תרד או בשר) חינקלי (כופתאות גיאורגיות עשויות בצק), צ’ורצ’חלה (ממתק עשוי מאגוזי מלך שזורים אחד לשני בחוט, שנטבלים בדבש ענבים, ונתלים לייבוש) ויש עוד כל מיני סוגי לחמים... וגם ניתן למצוא מרקים שונים כמו למשל מרק בורשט שהוא בכלל מרק אוקראיני.
טיביליסי (Tbilisi): טיביליסי היא בירת גאורגיה, עיר מודרנית לגמרי ודי אירופאית במבנים שלה. כמה מודרנית? ב-2012 היה אינטרנט אלחוטי ברחוב! חייבת לפרגן לגאורגיה בדבר נוסף, קבלת הפנים היפה שלהם בשדה התעופה, במקום לקבל פרצוף זועף של איזה שוטר גבולות, קיבלנו בקבוק יין! מה שקראתם...בקבוק יין מתנה בביקורת הדרכונים.
נחמד היה להסתובב בסמטאות העיר העתיקה והעיר בכלל ולחוות קצת תרבות עירונית ששונה מאוד מהאווירה בכפרים שלה. טביליסי מציעה גם שווקים נחמדים. בזרובה (Bazroba), שוק שנמצא קרוב לתחנה המרכזית וניתן למצוא בו אוכל ואווירה מקומית שוק הפשפשים , משראלי חידי (Mshrali Khidi). זהו שוק ססגוני ובו מוצעות למכירה תמונות ועבודות יד של אמנים מקומיים.
קזבגי (Kazbegi) : קזבגי נמצאת על הדרך הצבאית, לא רחוק מהגבול עם רוסיה ויש בה נוף הררי יפהפה, על רקע הפסגה המושלגת של הר קאזבק שגובהו 5,048 מטר מעל פני הים. ניתן לעשות בה מסלולי הליכה שונים וגם לבקר בכנסיית צמינדה סאמבה, נכסיית השילוש הקדוש שנמצאת במיקום מושלם - בראש הר כשהיא מוקפת בפסגות מושלגות.
חבל סוונטי: חבל סוונטי שבצפון מערב גיאורגיה, הוא אחד האזורים היפים ביותר במדינה בזכות הטבע שהוא מציע: שבילי הליכה, הרים ירוקים, קרחונים לבנים, נהרות זורמים, חיות (בעיקר חזירים), כפרים עתיקים וקטנים עם אנשים מאוד חמים וחייכנים שגם מוכנים לבוא לעזרתך כשאתה נתקע בבוץ ומוקף בחזירים:). בין הבתים ניתן לראות גם את המגדלים הסוונטיים הידועים.
מסטייה (Mestia): העיירה המרכזית בסוונטי היא מסטייה שגובהה כ-1,400 מטרים מכילה בתוכה כ-3,000 אנשים. ביחס לשאר הכפרים בסוונטי, שלעתים חיות בהם שתיים-שלוש משפחות – היא עצומה. בנוסף, מסטייה היא המקום היחיד בסוונטי שהיא מערבית מבחינת חשמל וצנרת, לעומת כפרים אחרים שבדרך, שבהם יש הרבה הפסקות חשמל ופעמים רבות גם שירותי "בול פגיעה".
ישנו טרק מפורסם שיוצא ממסטייה לאושגולי (אנחנו הגענו לשניהם ברכב ונהנינו ממה שהיה לכל מקום להציע). בדרך עברנו בכפרים קטנים ועתיקים, חיות ואנשים נחמדים.
אושגולי (Ushguli): הכפר אושגולי נמצא בעמק בין הרים. בכפר אפשר לראות בתים עתיקים כשביניהם שבילי עפר וברקע הרים גבוהים ומושלגים. באושגולי כל בית הוא גסטהאוס ואפשר פשוט להכנס לכל אחד מהם באקראיות ולבקש מקום לינה ואם לא יהיה להם מקום, הם יתקשרו לשכנים ולחברים וישאלו אותם אצל מי יש מקום.
קוטאיסי (Kutaisi): קוטאיסי היא העיר השניה הגדולה ביותר בגיאורגיה ונמצאת פחות או יותר באמצע, בין טביליסי,למסטייה ואושגולי מה שהופך אותה ליעד נוח מאוד לעצירה בדרך.
יש בקוטאיסי כמה נקודות עניין: קתדרלת גראטי העתיקה, מערת פרומתיאוס, שייט בנהר העובקוטאיסי ומנזר גלאטי (Gelati). אנחנו לא ממש חיפשנו לטייל בה, אלא רק כמקום להניח את הראש ללילה כמנוחה מנסיעה ארוכה. ישנו באותו גסט האוס גם בהלוך וגם בחזור וכל מה שאני זוכרת משם זה את הסחיבה של המזוודות במדרגות ( אין מעלית ואחת המזוודות קרעה לי טייץ' שאהבתי) ואת ארוחת הבוקר שאכלנו בגג פתוח ונוף יפה.
מנזר גלאטי (Gelati): נמצא כתשעה ק"מ מצפון-מזרח לקוטיאיסי וזהו בעצם מתחם מנזרים, שניצב על צלע הר מיוער ומשקיף על הנוף שמסביב.
שווקים : היינו במספר שווקים, פתוחים וסגורים, כאלה של בגדים ותכשיטים וכאלה רק של אוכל וחזרתי מגאורגיה עם הקניות הכי הזויות שיש. מפת שולחן לבנה, נעליים לחתונה לאבא שלי ולעומרי וטבעות נישואים לעומרי ולי (ידענו מראש שלא נלך עם טבעות נישואים אז לא ראינו טעם להשקיע...).
בתמונה מדובר בשוק מקומי מקורה בקוטאיסי שבו ניתן למצוא עשרות שולחנות עם פירות וירקות טריים, וכן, גם בשרים, גבינות, דגים, תבלינים וכמובן- צ'ורצ'חלה, החטיף הגיאורגי המפורסם, שנראה כמו סוג של נקניק קבנוס, אך מתוקים ועשויים מאגוזי מלךשמצופים במיץ ענבים מוקשה.
קרחון צ'לאדי (Chaladi Glacier): קרחון צ'אלאדי נמצא במרחק של 8 ק”מ מהעיר מסטיה בחבל סוונטי. מגיעים למגרש חניה ממנו הליכה נעימה של כשעה לכל כיוון עד לנקודה ממנה רואים את הקרחון. אין אפשרות להגיע עד אליו. הדרך יפה בתוך יער בין עצים ואבנים. ההתחלה על גשר עץ תלוי מעל נהר זורם בשצף קצף שמרגיש שעוד רגע הוא מתפרק ואתה מקבל מקלחת בנהר. בדרך עברנו גם אגם קורולדי.
קרחון שחארה (Shkhara Glacier): קרחון שחארה נמצא כ-8 ק”מ מאושגולי וההליכה אליו די קלילה ועוברת בשביל ברור בתוך עמק עם פלגי מים. הקרחון נמצא בהר שחארה שהוא ההר הגבוה ביותר בגאורגיה ואחד הגבוהים באירופה (כ-5200 מ'). ניתן להגיע גם בסוסים או ג'יפים עד לנקודה מסוימת שנמצאת כחצי שעה הליכה מהקרחון. אחנו הגענו ביום קצת מעונן וקיבלנו נוף דרמטי של הר שחארה.
מופע פולקלור גאורגי: אין כמו לסיים במסעדה שנותנת טעימה תרתי משמע מהתרבות הגאורגית.
חייבת לסכם את הפוסט הזה בקריאה לאנשים לטייל בגאורגיה מעבר לבטומי כי היא בהחלט ברשימת המדינות היפות בעיני.