צפון איטליה- הדולומיטים

תאריך: ספטמבר 2025

משך הטיול : מתוך חודש טיול בצפון איטליה , הקדשתי שבוע לדולומיטים( בדיעבד- האזור הכי יפה של צפון איטליה והיינו צריכים להקדיש להם שבועיים!).

הרכב: שני מבוגרים+שלושה ילדים( 7,11 ותשעה חודשים).

טיסה: לאחר שאיזי ג' ט החליטו לא לחזור לטוס ביוני, עם המלחמה מול איראן, החלטנו לא לוותר על הטיול וסגרנו עם אל על ב- 11,000 לארבעה אנשים +מיסים לתינוק לכרטיסים הכוללים מזוודות שעולות לבטן המטוס.

לעומת השנים הקודמות בהן העדפנו טיסות מוקדם בבוקר כדי שננצל את הימים במלואם והיינו משכימים לקום לטיסות בוקר, לאחרונה אנחנו מעדיפים נוחות ולכן לקחנו טיסת צהריים כך שנחתנו לקראת 7 בערב היישר למלון בקרבת שדה התעופה. לא נכנסת למה יותר כלכלי, לנו אישית יותר חשוב לא לקום לפנות בוקר ולהגיע מותשים ליום מלא, בטח עם ילדים.

לדולומיטים ניתן להגיע מונציה, ורונה וגם ממילאנו (אפילו מאוסטריה או סלובניה למי שמשלב...) מאחר והטיול שלנו כלל עוד אזורים יותר מערביים למילאנו ורציתי לשמור על סוג של גמישות בטיול, מילאנו היה המקום בו התחלנו וסיימנו את הטיול כולו.

רכב: שכרנו מאוויס רכב פג'ו 5008 בעלות של 3300 אירו למשך חודש שלם. המחיר כלל כיסא תינוק לכל התקופה. האוטו נוח ומרווח, בגאז' יחסית גדול שהצלחנו להכניס בו שלוש מזוודות(שתיים גדולות ואחת בינונית) +עגלה וכשני תיקי גב.

 מאז הקורונה מחירי השכרת הרכב התייקרו משמעותית ורכב מייקר מאוד את הוצאות הטיול, אך אני לא יכולה לתאר מסלול והרכב כמו שלנו בתחבורה אחרת. מבחינתי, בטיולים האוטו זה הדבר היחיד שמלווה אותנו לכל אורך הטיול בנדידה בין בתי המלון והאזורים השונים והופך להיות הבית הנח שמאפשר לנו גמישות ונוחות מירבית.

חניה: בכל עיירה או אטרקציה שהגענו אליה תמיד מצאנו חניה בתשלום בצורה מסודרת. לפעמים היה מדובר בתשלום יומי חד פעמי ולפעמים שעתי, לפעמים עם שער שמשלמים בסוף ולפעמים עם מדחן ופתק שמשאירים באוטו. באחד המקומות שטיילנו חזרנו ומצאנו שמכוניות לידנו קיבלו דוחות אז עדיף לא לקחת סיכון.

כבישים ותשלומי אגרה: בצפון איטליה, מחוץ לכביש המהיר,מרבית הכבישים מפותלים, חלקם מישוריים וחלקם הרריים( ככל שעולים צפונה באגם) וחלקם צרים למעבר שתי מכוניות, בטח כשמדובר באוטובוס או ברכב גדול אחר.

 אין באיטליה מדבקה אחת לכבישים מהירים כמו בשוויץ או אוסטריה, אלא עמדות שעוברים בהם לקחת כרטיס בכניסה ולשלם ביציאה במזומן או בכרטיס אשראי.

 היו אזורים שלא היה לנו ספק שנכון היה לנסוע בכבישי אגרה והיו מקומות שויתרנו בשל עלויות גבוהות במיוחד ונסיעה לא ארוכה מדי ללא כבישי האגרה.

באזור עמק אאוסטה הבנו שעדיף היה כבר מדבקה לרכב מאשר כבישי אגרה, אך לפני כן הסכומים היו יחסית נמוכים.

לינה: מדובר בטיול מתגלגל ולכן אפרט על המלונות השונים בהתאם למקומות שלנו בהם.

מידע כללי:

לומר את האמת, אני לא מבינה איך עדיין לא הגענו לדולומיטים! טבע במלוא העוצמה, נסיעות פוערות פה ומסלולים ורכבלים נוחים.

מי שמחפש להרגיש שהוא מטייל באיטליה ומפנטז על האוכל והאווירה פחות ירגיש את זה בצפון איטליה, בעיקר בדולומיטים שם רוב הזמן תרגישו שאתם מטיילים באוסטריה, אם זה בגלל הנופים, השפה הלדינית שמזכירה גרמנית, המבטא הגרמני של חלקם וההשפעה שיש באוכל(כשהטרמיסו תמיד נמצא שם במקביל לשטרודל).

קצת הסבר למי שהולך לאיבוד במידע על הדולומיטים ואיפה כדאי להתמקם בביקור שם.

הדולומיטים נמצאים בצפון - מזרח איטליה ומשתרעים על פני שלושה מחוזות עיקריים: דרום טירול (Alto Adige ), טרנטינו (Trentino) ו־וונטו (Veneto).

הדולומיטים הם לא רכס הרים אחד, אלא בעצם מורכבים ממספר קבוצות הרים נפרדות יחסית, שמופרדות זו מזו על ידי עמקים רחבים.

כל קבוצה של הדולומיטים נמצאת בין עמק אחד לשניים ולכן מי שמטייל שם בעצם עובר כל הזמן מעמק לעמק דרך מעברי הרים (Passo) — כמו Passo Sella, Passo Gardena, Passo Pordoi, Passo Falzarego ועוד, מדובר במעברים מהממים בין פסגות ההרים עם כבישים מתפתלים ונסיעות קצת מורידות שנים מהחיים 😜

🏔️ מעברי ההרים שאנחנו עברנו:

 מעבר פורדוי  Passo Pordoi: מדובר במעבר בגובה 2,239 מ’ שמחבר בין Canazei בעמק פאסה ל–Arabba בעמק ליווארנצה. אחד המעברים הגבוהים והמרהיבים ביותר. נוף עוצר נשימה אל קבוצת סלה.

מעבר סלה Passo Sella : מדובר במעבר בגובה 2,218 מ’ שמחבר בין Val Gardena ל–Val di Fassa. נוף אל קבוצות סלה וסאסולונגו (Sassolungo).

מעבר גרדנה Passo Gardena : מדובר במעבר בגובה 2,136 מ’ שמחבר בין Val Gardena ל–Val Badi.

מעבר Passo Campolongo : גובה: 1,875 מ’ מחבר בין: Arabba ל–Corvara, מעבר נמוך יותר, אך בעל נופים ירוקים יפים.

מעבר פלזרגו  Passo Falzarego: מדובר במעבר בגובה 2,105 מ’ שמחבר בין Cortina d’Ampezzo ל–Val Badia דרך Passo Valparola

מעבר שלושת ה- Passo Tre Croci : מדובר במעבר בגובה 1,809 מ’ שעובר בין Cortina d’Ampezzo ל–Misurina. נוף נהדר לאגם מיזורינה ואל שלושת הצריחים של לאווארדו (Tre Cime di Lavaredo).

כינויי השייכות באיטלקית הוא di ואז מקבלים לפעמים את המילה עמק +כינוי השייכות+ שם העמק :

עמק גארדנה - Val Gardena( פה הם משמיטים את כינוי השייכות)

עמק אמפצו - Val di Ampezzo

עמק פאסה - Val di Fassa

העמקים משתרעים על המחוזות:

Gardena ו-Fassa - טרנטינו–אלטו אדיג'ה

Ampezzo - ונטו

המונח “טירול” מתייחס בעיקר לאזור ההיסטורי של טירול, שחולק כיום בין אוסטריה ואיטליה. החלק האיטלקי של טירול הוא למעשה מחוז אלטו אדיג'ה שרק עמק גארדנה נכנס בתוכו.

מסלול הטיול שלנו:

את החלק של הדולומיטים בטיול חילקתי לשלושה עמקים עיקריים( עמק זה val): בעמק גרדנה עם שלושה לילות בעיירה אורטיזיי, שלושה לילות בעמק אמפצו בעיירה קורטינה ( שבגלל מרכז העיירה לפעמים קוראים לעמק כבר קורטינה) ולילה בעמק פאסה בעיירה פוצה.

אחרי כמה ימים חמים יחסית באזור גארדה, שמחתי להגיע לאזור קריר עם טבע משגע...רק שהתחזית נראתה מאכזבת מאוד, במיוחד למי שמחפש לעלות גבוה להרים למסלולי הליכה.

הגעתי ערוכה לגמרי מבחינת לבוש חם לכולנו, אבל גשם ועננות מקשים ממש עד בלתי אפשרי לטיול.

לכן החלטנו פשוט לקום בכל בוקר ולהחליט בהתאם לתחזית השעתית הכי עכשווית מתי ולאן נעלה.

כמו שציינתי כבר, חילקתי את הלינה שלנו לפי עמקים. התחלנו בעמק גרדנה בעיירה אורטיזיי.

מלון קרוב לשדה התעופה Hotel Villa  Melipensa: המלון היה מצויין, אומנם נאלצנו להתפצל לשני חדרים כי גם כחצי שנה קודם, כשהזמנתי, חדרי המשפחה כבר היו תפוסים, אבל קבלת הפנים הייתה מאוד נעימה, חדרים נחמדים ונקיים, מסעדה נחמדה במלון בשביל ארוחת ערב, ארוחת בוקר נחמדה, מרחק קצר מאוד מהשדה ושירות השאטל המאוד נח שעזר לנו לצאת מהשדה מהר מאוד.

לינה: הזמנתי לנו לינה במלון דירות בשם Residence Prapoz ב- 1,122 € לשלושה לילות בעיירה בשם Ortise. קראתי על המקום כמה ביקורות ישראליות משבחות, בעיקר על המארחת וכל מילה הייתה נכונה. המארחת, קלאודיה, הייתה מקסימה, חייכנית ומאוד עזרה בכל מה שרק ביקשתי ( כביסה, כרטיסים לבריכה ועוד). היא אפילו שדרגה לנו את החדר לחדר גדול יותר בלי שביקשתי.

למיקום של המלון יש יתרונות, אך גם חיסרון אחד. הנוף לעמק מהמם, מרחק הליכה קצר מהרכבלים לסשדה ואלפ דה סוויסי, הדירה מרווחת ומאובזרת, יש חניה מסודרת וקבלת הפנים והאירוח היו מצויינים ומקבלים בה את כרטיס gardana pass שמאפשר כניסה חינם לבריכה וגם לחלק מהרכבלים, אך המיקום של הדירה הוא על הר- נוף משגע על העמק, אך במקביל צריך לקחת בחשבון שכל יציאה ברגל מהמלון מצריכה ירידה ועלייה די חדה או יציאה עם הרכב.

אחרי התמקמות, קפצנו לסופר במרכז העיירה ברגל( כ-12 דקות הליכה). חזרנו אומנם עם רוב הקניות בעגלה של גיא, אך העלייה עדיין הייתה קשה, קשה מאוד( על אף שחלק ממנה עשינו במדרגות חשמליות אז תבינו כמה הייתה קשה).

כמה ימים שאכלנו ארוחות במסעדות או בחדרי האוכל של המלונות עשו לי חשק לבישול ומזג האוויר הקריר עשה לכולנו חשק למרק ירקות אז קנינו מצרכים למרק ועוד כמה דברים טעימים כמו עוף שלם במלח, ירקות, תפוחי אדמה וקינוחים וסידרנו ארוחת ערב נחמדה לערב ראש השנה.

כאילו לא למדנו משהו מאתמול בערב, בבוקר למחרת החלטנו לרדת לרכבלים ברגל. ראינו כמה הם קרובים אלינו לדירה וחשבנו שעדיף לא להגיע עם הרכב למרכז העיר וסתם לשלם חניה ( למרות שהחניה לא מאוד יקרה(0.5 אירו לשעה באחת וקראתי שאירו וחצי באחרת.)

מזג האוויר לא נראה היה להיט, אבל היו כמה שעות ללא גשם או עננות רצינית אז ניצלנו אותן ועלינו ברכבל של סשדה כבר באזור 9 בבוקר.

רכבל סשדה(Secada): בסשדה יש תצפית פנורמית מרהיבה של הרי הדולומיטים כולל קבוצת סאסולונגו (Sassolungo) ופסגת מרמולדה (Marmolada).

העלייה הרכבל ממוקמת ממש במרכז העיירה כאשר יש מדרגות נעות שמעלות אתכם עלייה די רצינית) נעזרנו בהן גם כדי לעלות לדירה שלנו).

מחיר: עלה לנו לשני הכיוונים 30 אירו למבוגר, לילד ואיתי וגיא לא עלו לנו בגלל גילם הצעיר. לצערי, יכולנו לחסוך בכסף אם היינו משתמשים בכרטיס ה- gardena pass, אך פספסנו את זה כי המלון עצמו לא עדכן אותנו על זה שיש לנו אותו דרכו.

העלייה לסשדה מתבצעת בשתי גונדולות סגורות שיש להחליף באמצע. כאשר בשניה העלייה יותר תלולה, בשתיהן יחד עולים לגובה 2,500. למעלה יש גם כיסאות סקי שלא עבדו בזמן הביקור שלנו שם.

לא צריך להתאמץ הרבה בשביל לקבל נוף מרהיב של הדולומיטים, אבל במסלול הפנורמי נגלים עוד נופים מרשימים ביותר.

גלשנו קצת מהמסלול הפנורמי והמשכנו למסלול שאם לא מזג האוויר הקר והלא צפוי בהמשך ועוד עם הילדים איתנו היינו ממשיכים לעשות.

העלייה בחלק הלא גדול יחסית שעשינו הייתה די קשה, מודה שהייתי צריכה לקחת אוויר כמה פעמים, אבל זה לגמרי היה שווה את זה. לאחר המסלול היחסית קצר שעשינו חזרנו לשבת בבקתה בהתחלה ונהנינו משוקו חם עם קינוח ונוף מהמם.

הרגשנו שאנחנו צריכים לנצל את היום היחסית יפה( שאין עדיין גשם) ולהמשיך לרכבל של אלפ דה סוויסי.

רכבל אלפ דה סוויסי: במרחק הליכה של חמש דקות בערך הגענו לרכבל שמעלה ל- 1800 גובה והגענו לנוף פתוח של מרבדים ירוקים. מהאכזבה שלא עשינו מסלול ארוך בסשדה, החלטנו שהפעם נצא למסלול וכך עשינו. הדרך הייתה בבסך הכל ללא עליות חדות וקשות והמרחבים הירוקים לא נגמרים.

מחיר: הרכבל הזה לא נכלל בכרטיס הגרדנה ויש לשלם עליו. לנו עלה €35.00 למבוגר להלוך וחזור, עמית €24.50 ואיתי וגיא היו חינמים.

לאחר הליכה של יותר משעה הגענו לבקתה הראשונה שם עצרנו גם כדי לברוח מהגשם שהתחיל.

התפנקנו גם שם בשוקו חם לאיתי, סיידר תפוחים לי, כוס יין ושטרודל תפוחים לעומרי ומרק ירקות ובשר עם קניידל תרד מאוד מאוד טעימים שגרמו לי להזמין את אותה מנה.

לאחר מכן חזרנו על אותה דרך וכשהגענו כבר לרכבל הגשם הלך והתחזק...

כשכבר ירדנו למטה הגשם היה חזק מדי ונאלצנו להמתין שיירגע תחת גג החנויות במרכז העיר. עשינו קנייה קלה בסופר ועלינו חזרה לדירה גמורים לעלייה לא קלה בכלל.

יום למחרת אמור היה להיות יום גשום במיוחד שלא מאפשר פעילות בחוץ אז מראש תכננו בוקר רגוע ובצהריים ללכת ל- mar dolomite. בריכות מקורות וחיצונית מחוממת שהכניסה אליהן חינמית דרך כרטיס המטייל בעמק שקיבלנו מהמלון ( לא עדכנו אותנו על זה, אנחנו קראנו ושאלנו). בתכלס בבוקר עוד אפשר היה לצאת למסלול הליכה נחמד, אבל כבר ויתרנו והבריכות היו מאוד נחמדות והילדים מאוד נהנו.

באותו ערב עיינתי בעלוני התיירות שהיו לנו בדירה ושם ראיתי את מסלול pana raida המקסים שבול מתאים בסגנון למסלולים שאנחנו אוהבים, אבל בבוקר למחרת היינו צריכים לצאת מוקדם כדי להפסיק להגיע לסדנה במפעל לואקר שנמצא באוסטריה, ממש מעבר לגבול עם איטליה...

נכנסתי לאתר וגיליתי שהתפנו מקומות בסדנה אחרת באנגלית יום אחרי בצהריים, כשכבר נהיה בקורטינה והנסיעה תהיה פשוטה יותר. בוקר למחרת קמנו, התארגנו על אוכל והמזוודות ויצאנו לכיוון pana monte.

מסלול pana raida: המסלול מתחיל ממש מהחניה שבו עולים לרכבל נוסף להר( יש רכבל אחד נוסף שעולה לחלק הזה של ההר שאנחנו עלינו עם האוטו.

מסלול מקסים עם ילדים ולא רק. הנופים יפים, דרגת קושי קלה( קצת עליות, לא ביג דיל) ואטרקציות חמודות לילדים בתחנות עץ שונות על הדרך.

פגשנו בדרך גם סוסים ופרות שקצת הפריעו לנו במסלול, אגם קטן וחמוד לעשות פיקניקון לידו וגם לזרוק קצת אבנים.

אחרי זה יצאנו לדרך ליעד הבא בדולומיטים - העיירה קורטינה.

קורטינה דה אמפצו: העיירה ממוקמת מזרחית לאורטיזיי, כשעה מהגבול עם אוסטריה שנחשבת למרכזית בדולומיטים.

לינה: מלון דירות בשם Chalet Falorie בעלות של 1,402.39 € . מלון נחמד מבחינת הדירה והמטבח המאובזר, חניה מסודרת ובמלון יש גם אפשרות לספא ובריכה מקורה במחיר סופר מופקע של 70 אירו לאדם ליום, לשעות הבוקר ו-80 אירו לעשות הערב( יקר מאוד וכמובן שלא שילמנו). המלון לא ממוקם מרחק הליכה נח למרכז, אבל זה לא עניין אותנו כל כך מאחר ואנחנו עם רכב ולא מחפשים להסתובב בעיירה או לאכול במסעדות. נסענו לסופר ברכב והצטיידנו במצרכים להכין ארוחות בוקר וערב... גילינו שבסופרים באיטליה נחמד לקנות אוכל מוכן במעדניות. זה לגמרי סוגר פינה ומוזיל ארוחה במסעדה ומקל כשאין זמן או כח לבשל.

ביום ההגעה הגענו כבר עייפים ולמזג אוויר שלא מאפשר הרבה, לשמחתנו, כבר היו לנו תוכניות ליום למחרת בדיוק למזג אוויר שכזה, אז לאותו יום אירגנו לנו מרק, נשנושים וזמן מריבות אחים בדירה.

מרכז המבקרים של לואקר (Loacker world of (goodness : נסיעה די קלילה מקורטינה( יחסית למעברי ההרים), לא היה צורך במדבקה לרכב באוסטריה כי המרכז ממש מעבר לגבול, ללא כבישים מהירים.

המרכז עצמו מקסים ממש! הפעילות שנרשמנו אליה עלתה 32 אירו לארבעתנו והייתה כיפית לכולנו( גם למתבגר שאמר לפני שהיה מעדיף מרכז מבקרים של פרינגלס). בפעילות הכנו ופלים בעיצוב אישי, למדנו כמה עובדות מעניינות על לואקר וגם ביקרנו בבית הקפה ובחנות עם המבחר המטורף של וופלים( יצאנו עם שלל גדול של סוגים שאין בארץ).

בדרך למרכז וחזרה ממנו עברנו לצד אגם דוביאקו (Lago di Dobiacco). מזג האוויר לא היטיב איתו ולא מצאנו אותו מרשים ולכן לא עצרנו בו.

בחזרה מהמפעל מזג האוויר לא השאיר אפשרות לשום דבר חוץ מלחזור לדירה אז חזרנו לערב השלמת שיעורי בית עם ארוחת ערב של מרק ועוד.

בוקר למחרת החלטנו לצאת למסלול ההליכה tre crime, אך אחרי כמה דקות נסיעה החלטתי שמזג האוויר לא מספיק טוב להליכה בגובה ועדיף ללכת למסלול סביב אגם ברייס וכך עשינו.

אגם בריאס( Lago di Braies): האגם נמצא כמעט שעה מקורטינה בנסיעה נוחה לנהיגה, חניה מסודרת במרחק הליכה של כמה דקות מהאגם.

אנחנו משפחה שמטיילת הרבה בעולם וראינו לא מעט אגמים אז כשאני אומרת לבנים שזה אגם ששווה להגיע אליו יש פקפוק קל במשפחה, האם יכול אגם יפה שהוא משהו שעדיין לא ראינו...

אז אגם בריאס לא רחוק מאגמים שונים יפים מאוד שראינו, אבל הוא בהחלט אגם מרשים מאוד ששווה ביקור! מזג האוויר היה מוצלח ממש - זכינו לשמש במידה הנכונה וכך קיבלנו את האגם באווירה של שמש וגם באווירה יותר חורפית והמסלול היה נעים מאוד להליכה.

צבעו כחול מהמם, רקע ההרים המושלגים בקצה, מסלול הליכה מעגלי מקסים וקליל סביבו( עם כמה עליות וירידות בסוף/ בהתחלת המסלול). מי שלא מעוניין במסלול ההליכה, האגם גלוי ואין צורך במסלול בשביל לחוות אותו, אך ההליכה מהנה וחושפת כמה נקודות יפות שלו.

המסלול לגמרי מתאים לילדים צעירים, אך לא ניתן לעשות את כולו עם עגלה, יש צורך במנשא.

ניתן לשכור סירות משוטים במקום לבד או במשותף עם אחרים. הפעם נמנענו מלקחת סירה.

במקום יש מסעדה נהדרת עם נוף לאגם. לוקחים את האוכל בשירות עצמי סטייל איקאה. יש מבחר גדול ומצויין של מנות ( שבנראות הייתי שמחה לקחת שם הכל), הכל נראה ממש טוב וטרי. מתבשל ממש מול העיניים ובמחירים סבירים.

חבל שהבנים היו על ריטלין עם פחות תיאבון אחרת היינו לוקחים עוד מנות לטעום ועמית היה עף שם כל כמה מנות🫤

אחרי הביקור באגם רצינו להמשיך למקום משחקים לילדים - קצת טרמפולינות ועוד, אך מזג האוויר השתנה לרעה והשעה הייתה גבולית אז החלטנו לחזור לדירה מוקדם יחסית.

זה היה הערב האחרון שלנו בקורטינה וקיוויתי שמזג האוויר יום למחרת יבוא לקראתנו ולא יהיה גשום, לפחות לא בשעות הבוקר כדי שנספיק לעשות את מסלול Tre Cime.

כמובן שלא יצאנו לפני 10 בבוקר כי אנחנו יותר כבדים בהתארגנות מבעבר( שלושה ילדים ששניים מהם רבים 24/7 ואחד תינוק) וגם בטיול של חודש יש קצב פחות של מירוץ באופן כללי.

יום של צ'ק אאוט בדירות תמיד דורש גם ניקיון בסיסי ופינוי מדיח במקביל להכנת ארוחת בוקר וצידה לדרך.

אבל אני חושבת שיחסית לנסיבות, אנחנו עדיין נחשבים לתקתקנים.

מסלול טרה צ'ימה( Tre Cime): המסלול נודע בשל שלוש הפסגות הידועות של הדולומיטים, מבחינתי הוא שווה בגלל הדרך היפה והמסלול הנח להליכה (לפחות המקטע שלו שאנחנו החלטנו לעשות).

הנסיעה עד לאזור החניה למסלול לקחה כחצי שעה מקורטינה, אך באותה חניה מדוברת אפשר לעצור ולקחת אוטובוס מסודר ב-10 אירו לנסיעה ( הלוך ושוב) או להמשיך ולעלות בכביש מפותל עוד עשרים דקות בערך לחניה עליונה, צמודה למסלול ההליכה...אם הזמנתם מקום! כן כן... צריך להזמין מקום או שתסעו באוטובוס.

קראתי לפני כן שיש לשלם אגרה של 30 אירו לרכב, אך לא היה כתוב בשום מקום שיש לשלם מראש באתר...

כמובן שניסינו ישר לשלם, אך לאותו בוקר לא היה מקום, אלא רק למחרת ב-11:30 ואנחנו כבר ממשיכים הלאה ליעד הבא.

החלטנו שאנחנו כבר כאן- באיטליה,בדולומיטים, באזור המסלול והתחלנו בהתארגנות לבוש מתאים וצידה לדרך. עומרי כבר שילם לכרטיס החניה ואז עמית שראה את התור הארוך בהמתנה לאוטובוס, בדק כמה זמן המתנה יש לנו לחכות והצליח להוריד אותנו מזה.

הצעתי לעומרי שיציע למישהו את כרטיס החניה שלנו בתשלום (12 אירו) לפני שנחזור על דרכנו ותוך פחות מדקה הכרטיס עבר למישהו אחר ב-10 אירו.

התחלנו את הנסיעה כבר ליעד הבא, כמה דקות נסיעה בכביש מתפתל ועומרי אומר לי לבדוק כמה כסף ירד מהויזה על כרטיס החניה( הרגיש שלא הבין עד הסוף אם זה באמת יצא 12 אירו).

בדקתי והכרטיס עלה רק 4 אירו...אז עומרי הבין שהכרטיס לא ייתן חניה לכל היום, אלא רק עד 12( המספר ייצג שעה ולא מחיר), המצפון שלו שבגללו מישהו יקבל דוח לא נתן לו שקט ואחרי עוד כמה דקות עשינו פרסה חזרה רק כדי להחזיר את הכסף.

חיכינו באוטו בזמן שעומרי יצא לחפש את האדון בתור האנשים, אך ללא הצלחה. עמית חשב שזיהה אותו מרחוק הולך בדיוק לשירותים, אבל עומרי לא חשב שזה הוא... מפה לשם. עומרי דיבר עם אחראי התנועה שם שהרגיע אותנו שאף אחד לא יבדוק את החניה באותו יום ואך אחד לא יקבל דוח.

זה שלא ראינו את האיש שנתנו לו את הכרטיס וזה שהתור נראה היה קצר יותר גרם לנו ( לי) לחשוב שוב אולי יש סיבה שהיינו צריכים לחזור וכן לעשות את המסלול.

שילמנו חניה, כמו שצריך הפעם, והלכנו לעמוד בתור. אחרי המתנה של בין 10 ל-20 דקות הגיע האוטובוס כשאנחנו מבינים שלא נהיה בנגלה הזאת... אבל לשמחתנו, הנהג העלה גם בעמידה וכך מצאנו את עצמנו ב-30 אירו על האוטובוס ( בעמידה).

שם גם ראינו שמי שעמית ראה הולך לשירותים מרחוק כן היה זה שנתנו לו את הכרטיס לחניה...

הנסיעה על האוטובוס יפה מבחינת נופים וקצת מלחיצה מבחינת סיבובים, אבל ההיגיון אומר שזה נהג סופר מיומן שעושה את זה כמה פעמים ביום וה' יודע כמה ימים ועדיף לעלות איתו...

המסלול עצמו יכול להיות קצר וקל אם עושים הליכה מ:Rifugio Auronzo → Rifugio Lavaredo

מדובר במרחק: של 1.5 ק״מ, 20–30 דקות לכל כיוון. הליכה בשביל רחב, נוף עוצר נשימה ומתאים גם לעגלת שטח אם תרצו. עשינו עצירה אחת בדרך לנשנוש תפוזים ופנקייקים עם נוטלה וקצפת. אפשר לשבת ב-Rifugio Lavaredo לנשנוש עוגה ושוקו חם עם נוף נהדר.

מי שירצה להמשיך מכאן:

Rifugio Auronzo → Rifugio Lavaredo → Forcella Lavaredo (מעבר ההרים הקטן מול הפסגות)

יזכה גם בפסגת Forcella Lavaredo לתצפית על הצד הצפוני של שלושת הפסגות.

Lavaredo → Forcella Lavaredo: כאן יש עלייה מתונה (בערך 150–200 מטר גובה), השביל פחות רחב אבל עדיין ברור ונוח.

אנחנו ויתרנו על העלייה, כן ניסינו להגיע אל התצפית בעלייה יותר מתונה וארוכה, אך באמצע שלה ויתרנו לא מצאנו סיבה להמשיך את המסלול לא בשביל התצפית ( לא התרשמנו) ולא כי עמית ואיתי היו די מעצבנים וקוטרים במסלול הזה והרגשנו שמיצינו. אז אחרי מנוחה קלה של שוקו ועוגה בבקתה חזרנו על הדרך שלנו, לאוטובוס פחות עמוס שיכולנו לשבת הפעם.

בדרך חזרה באוטובוס עברנו באגם מיזורינה ( Lago di Misurina), אך לא עצרנו בו מעבר ללצלם אותו מהאוטובוס.

משם המשכנו ליעד הבא שלנו- העיירה פוצה בעמק פאסה ( Pozza di Fassa). במקור תכננתי שנגיע לאזור מוקדם יותר, אך התעכבנו יותר מהמתוכנן במסלול Tre Cime.

הדרך ליעד הבא הייתה שוב מהממת, מעברי ההרים היפים. באמת שבדולומיטים הנסיעות במעברי ההרים עוצרות נשימה.

לינה: ישנו במלון קטן ומקסים בשם Hotel Chalet Sas Morin בעלות של 292.50 € ללילה אחד בלבד. מבחינתי ומבחינת עומרי, המלון היה מסוג המלונות שמתבאסים שמגיעים אליהם ללילה אחד. האווירה בו הייתה נעימה, החדר נעים, הנוף נהדר, ארוחת הבוקר מצויינת ואפילו הכי טובה מארוחות הבוקר שהיו לנו במלונות השונים באיטליה והאופניים להשכרה מחוץ למלון עשו לי חשק לרכיבה שם. בקיצור, היינו צריכים שם לפחות שני לילות גם מבחינת המלון וגם מבחינת מה שעוד אפשר לעשות באזור.

מעמק פאסה אפשר להגיע לעלות להר הגבוה ביותר בדולומיטים- הר מרמולדה, אבל אני לא תמיד מחפשת לעלות להר הגבוה ביותר( בטח ובטח שעם תינוק), אלא על ההר שמשקיף אליו ונותן נוף משגע ולכן עלינו להר סס פורדוי (Sass Pordoi).

רכבל סאס פורדוי (Sass Pordoi): סאס פורדוי הוא רכבל שמוביל ישירות לפסגת Sass Pordoi המכונה גם "המרפסת של הדולומיטים". בגובה של כ- 2,800 מטר ומשקיף ישירות להר המרמולדה.

העלייה היא ברכבל אחד גדול משותף להרבה אנשים שעולה ויורד די מהר והנוף מרשים מאוד. עלינו הפעם עם עגלה ולא היה קושי לעלות איתה ברכבל, הקושי היה יותר על ההר עצמו!

עלינו להר מושלג לגמרי, השבילים היו מלאים בשלג שבחלקו היה מופשר ומחליק כך שהיה מלחיץ ללכת עליו ובטח שלרדת עם עגלה או מנשא גב ולכן לא ירדנו בשבילי ההר, אלא נשארנו בתצפיות ההיקפיות שלו בלבד.

הילדים קיבלו קצת שלג למשחק ( וריבים) ועומרי ואני נופים מרשימים לתמונות יפות מאוד.

כמו בכל הר, גם כאן יש בקתות לשבת בהן ובשביל הבקתה הראשונה והידועה כאן Rifugio Maria

לא צריך להתאמץ בהליכה. Rifugio Maria היא מסעדה אלפינית שקרויה על שם חלוצת תיירות בשם מריה פייז שאפשר לקרוא את סיפורה על גבי התפריט.

קראתי שהאוכל שם מצויין ולכן גם אחרי ארוחת בוקר שכולנו יצאנו מפוצצים ממנה החלטנו למצוא מקום בבטן לשבת ולטעום אוכל מקומי אותנטי עם נוף מרשים וגם מפלט מהקור שתפס אותנו. הזמנו פולנטה, מרק גולש, שוקו חם ועוגת טרמיסו. היה טעים מאוד, אבל טעמתי מנות טובות יותר במקומות אחרים.

מיני גולף פנורמה minigolfpanorama: ביום האחרון שלנו בדולומיטים, כשאנחנו בעמק פאסה, הילדים ובעיקר עמית מאוד רצו אטרקציית ילדים- קארטינג או טרמפולינות, אבל מבחינת האיטלקים אנחנו לא טיילנו בעונה (ספטמבר) ואז לא שווה להם לפתוח את המקום בכלל (כמו כמה מקומות שפשוט היו סגורים) או אם כבר פתחו, כמו מיני גולף פנורמה, אז לאפתחו עד הסוף את המתקנים שבעייתי/ לא משתלם להחזיק בימים שאין הרבה ילדים או יכול לרדת גשם, אז "התפשרנו" רק על מיני גולף נחמד מאוד הן מבחינת המסלולים שהציע והן מבחינת הנוף והירוק של המקום. בקיץ המקום נראה לי אפילו עוד יותר שווה מבחינת מה שהוא מציע לילדים. מצרפת לינק אליו.

https://www.minigolfpanorama.com/

אגם קארזה ( Lago di Carezza):. קבוצת המטיילים שלי לא מתלהבת מכל אגם ולכן אני צריכה להראות להם את האגמים היפים ביותר. אגם קארזה הוא לגמרי אגם שעונה על ההגדרה הזאת.

האגם נגיש להולכי רגל בחניה קרובה ומנהרה מסודרת שמובילה אל אגם עם צבע מים ירקרק מרשים שלא רואים בכל אגם( אבל כבר ראינו בשוויץ).

האגם לא גדול ולכן להקיף אותו לא לוקח הרבה זמן, משהו באזור החצי שעה, לא כולל עצירה לפיקניק שעשינו לכריכי עוף מפורק וקרפים עם שוקולד. ההליכה די קלה שניתן לעשות אותה בעגלה, אך אנחנו עשינו אותה במנשא.

ההליכה לא נותנת איזה נוף מיוחד לאגם שלא מקבלים בהתחלת המסלול, אך היא קלילה ונחמדה לטיול.

בנסיעה מעמק פאסה לכיוון ריבה דל גארדה בעצם סיימנו את פרק הדולומיטים שלנו. בדיעבד, עם הנופים וההנאה שהייתה לי מהדולומיטים, הייתי עוצרת ללילה אחד נוסף בבולזאנו ליהנות עוד קצת ממה שיש גם לאזור שם להציע.

מה שלא עשינו הטיול ולגמרי אחזור לעשות:

🚣🏼‍♀️ אגם פדרה( Lago di Federa): אגם כ-20 דקות מקורטינה. אם מזג האוויר היה מיטיב איתנו, היינו קופצים לבקר בו גם.

🚡רכבל רנון (Funivia del Renon): רכבל שיוצא מבולצאנו, בדרום הדולומיטים. נראה מקום עם מסלולי הליכה נוחים עם ילדים ונופים מרשימים. יש רכבת שלוקחת על הרמה.

⛰️🚡 רכבל להר המרמולדה(Funivie Marmolada) : ההר הכי גבוה בדולומיטים שעולים אליו במקטעים של שלושה רכבלים. היינו עם תינוק כך שלעלות להר בגובה מעל 3,265 מטר לא בא בחשבון ובאופן כללי, כמו שכבר כתבתי כאן, למדתי שיותר מרשים לעלות להר עם התצפית על ההר הכי גבוה מאשר לעלות להר הכי גבוה.

🏞️ אגם פאדיה( Lago Fedaia): אגם מלאכותי שנוצר בסכר, יושב בגובה של כ-2,050 מטר ואורך מסלול ההליכה המקיף אותו 2.5 קילומטר. האגם נמצא ממש למרגלות קרחון המרמולדה בעמק פאסה.

🚣🏼‍♀️ אגם סורפיס ( Lago Sorapis): אגם שאמור להיות מאוד יפה, אך כדי להגיע אליו יש ללכת 6 ק"מ לכיוון ורמת הקושי שלו בינונית.

🚣🏼‍♀️אגם קלדרו (Lago di Caldaro)

🚣🏼‍♀️ אגם טובלינו( Lago toblino)

💦⛲ מרחצאות QC Terme Dolomiti: הכניסה אח המרחצאות מותרת מגיל 16. ידעתי מראש שטיול עם הילדים לא יאפשר ביקור שלנו שם, אבל בכל זאת הצעתי לעומרי ללכת לבד. המקום נשמע מקום מרשים ומאמינה שנגיע אליו יום אחד בלי הילדים או כשהם מספיק גדולים.

🏞️ערוץ גילפנקלאם ( Gilfenklamm): קניון צר לאורך כ-2.5 ק״מ זורם נחל עם מפלים, בריכות וצוקים גבוהים. ההחיכה בו נעשית על גשרים מעץ, שבילים ומדרגות. במזג האוויר שתפס אותנו באורטיזיי שקלתי שנלך לשם, אבל בתמונות זה דמה מאוד לערוצים אחרים שביקרנו בהם באלפים הצרפתיים והחלטתי לוותר.

🏞️ שביל אדולף מונקל (Adolf Munkel Weg) : אחד ממסלולי ההליכה היפים והידועים ביותר בדולומיטים

🏞️קניון סוטוגודה( Serrai di sottog): אמור להיות קניון צר ומרשים מאוד.