אחרי ארבעה ימים בניו יורק שכרנו רכב ויצאנו לקראת מדינות ניו אינגלנד. עומרי ואני עשינו בעבר חלק נכבד מהטבע שיש לארצות הברית וקנדה להציע שכולל בתוכו את הרי הרוקי האמריקאים והקנדיים, ילוסטון, הגרנד טייטון, יוסמיטי, הגרנד קניון וכל שאר הפארקים ביוטה ואריזונה אז יצאנו בציפייה גדולה לטבע חדש וצבעוני כשהתיכנון הוא לראות את מדינות ורמונט(ההרים הירוקים), ניו המפשיר (ההרים הלבנים) וקצת מסצ'וסטס(בוסטון) בשיא השלכת.
ההרכב: עומרי, עמית שהיה בן 2.10, חמותי, הוריי, אחותי הקטנה ואני .
תקופה: אוקטובר 2017. כל התחזיות הראו שנגיע בתחילת השלכת ונזכה גם לראות את הפיק שלה, אך נראה שהפיק יהיה רק כמה ימים אחרי שנעזוב את האזור וזה בסדר גמור כי עדיין זכינו לראות מראות יפים של שלכת מתקדמת וצבעונית.
ניתן לעקוב אחרי התקדמות השלכת באתר https://newengland.com/seasons/fall/foliage/peak-fall-foliage-map/
מפות: ממליצה להביא מפה של ניו אינגלנד שתעזור .לכם בהתמצאות. בעלי גיחך עלי שהבאתי מפה כשיש לנו גוגל מפות מקוון, אבל אני שזכרתי איך המפות עזרו לנו בטיולים הקודמים בחלק המערבי של ארצות הברית הבאתי והיא באמת עזרה ולא רק באזור ההרים הלבנים, אלא גם באזורים ללא קליטה וגם ברגעי החלטה מאיפה עדיף לנסוע מבחינת נוף או התייעלות בזמן. לכל מקום שאתם מטיילים בו בארצות הברית והוא כולל נסיעה- הצטיידו במפות.
אוכל: למי שקרא את שאר הפוסטים שלי, אני לא רודפת מסעדות, איפה שאני נמצאת אני מחפשת מה לאכול והמשפחה של בעלי ושלי באותו ראש. עצרנו לאכול במסעדות מקומיות אותנטיות עם אווירה כפרית,
מקדונלדס וגם עשינו קניות בסופר ואילתרנו ארוחות בחדר המלון.
ורמונט (Vermont)
הגענו אליה ראשונה, כחמש וחצי שעות נסיעה מניו יורק, אך יותר אם בוחרים לנסוע בכביש 100 שתואר ככביש נופי שכדאי לנסוע בו. היו בו בהחלט נקודות יפות, אך רואים נקודות יפות כה רבות במהלך השהייה בורמונט שאפשר לעשות גם רק את חלקו של הכביש כמו שאנחנו עשינו, במיוחד כשהמבוגרים שבנינו איבדו את הסבלנות לנסיעה וכשגם היינו כבר קרובים לאבד את השמש בשל העצירות בדרך להיכנס לסופר ולהצטייד בנשנושים, לחלץ עצמות וגם להצטלם עם דלועיים ואווירה הכפרית.
ורמונט מקסימה עם אנשים סופר חביבים (במיוחד אחרי ניו יורק). ראינו סימנים של השלכת המתחילה, עצי מייפל בגוונים צהובים, כתומים, ורודים ואדומים והמצלמה לא הפסיקה לעבוד לצלם את היופי הזה! חלק גדול מטיול בה הוא הנסיעות בתוך היופי הזה.
לינה- לילה ראשון ישנו בברלינגטון (Burlington) במלון של Best western (היינו מרוצים) בעלות של 170 ללילה כולל מיסים. בדיעבד יכולנו לישון שני לילות בסטואו( Stowe) שם ישנו במלון יותר מיושן שהכל מעץ בשם Northern Lights Lodge, אבל עם קסם אותנטי של אמריקה של פעם שבזמן חורף וסקי המקום בטוח יהיה קסום וחמים בעלות של 200 דולר ללילה כולל מיסים או שפשוט יכולנו לישון לילה ראשון איפשהו בדרך מבנינגטון לסטואו או ברלינגטון כדי להקל על אורך הנסיעה.
אגם שמפליין (Lake Champlain) - אגם מדהים בצבעו הכחול על רקע ההרים וגודלו שמגיע גם לאזורים בקנדה (ורמונט גובלת עם ניו יורק, ניו המפשיר וקנדה). אנחנו ביקרנו בו באזור העיר ברלינגטון.
חוות המייפל Morse Farm Maple Sugarworks - החווה נמצאת בעיר המרכזית של ורמונט - מונטפלייר (Montpelier). במקום קיבלנו הסבר על יצירת המייפל פלוס סיבוב ביער בשטח החווה, חנות עם דברים מקומיים וסביבה מהממת לצילום עם דלועיים(לקראת הלואין). בנוסף, אפשר למצוא בעיירה גם את בית משפחת וון טרמפ מצלילי המוזיקה (אנחנו לא חיפשנו אותו). אגב, עובדה מעניינת- ורמונט היא המדינה עם מספר התושבים המועט ביותר.
מפלי ג'ורג' (Sterling Gorge Falls) - יער קסום עם עלים בגוונים אדומים שנשרו על הרצפה עם שמונה מפלים כשאנחנו זכינו לראות אחד והיינו חייבים להמשיך בדרכנו לפני שהשמש תשקע(מסלול ההליכה הכולל לכל המפלים לא רציני, כעשר דקות).
הר מנספילד (mount mansfield) - יש אפשרות לעלות ברכב תמורת סכום מסויים (לא סגורה עליו) או ברכבל תמורת 28 דולר לאדם (ילד חינם). אנחנו בחרנו לעלות ברכבל. הנוף מקסים בעליה ומלמעלה. הגימיק של ההר הוא שהוא נראה כמו פרצוף של אדם המביט לשמיים ואזורים שונים בהר הם איברי הפנים שלו(המצח, האף, השפה העליונה וכו'). בנינו - צריך דמיון מפותח כי זה מאוד אבסטרקטי.
מפעל הגלידה של Ben & Jerry's ב-Waterbury - משלמים ארבעה דולר בכניסה ומקבלים סיור קליל במפעל פלוס טעימה של גלידה אחת בסופו. ציפינו ליותר טעימות , אבל אז לא היה מקום בבטן לקנות ממבחר הגלידות שנמכרו בחוץ. המקום נחמד לחצי שעה של צילומים, שיטוט בחנות מזכרות והסיור יחד.
ניו המפשיר (New Hempshire)
הדרך אליה מורמונט על כביש 2 מאוד יפה, יכולנו לעשות דרך קצרה על כביש שהומלץ (232), אבל ויתרנו כדי להספיק להגיע ל- Mount Washington , במיוחד אחרי נסיעה חזרה לברלינגטון לתיק האיפור שאחותי הקטנה שכחה במלון (איפור בשווי 2,000 שקל אז גילינו הבנה).
לינה- את שני הלילות בניו המפשיר עשינו ב- North Conway במלון מקסים בשם golden gables inn שלא כלל ארוחת בוקר, אבל היה קסום מאוד באווירה שלו. מאוד ממליצה בעלות של 180 דולר ללילה כולל מיסים.
האאוטלטים של North Conway - מרחק הליכה מבית המלון שלנו היה אזור אאוטלטים שידענו עליהם מראש. הסתובבנו שם והרגשנו בישראל-שמענו רק עברית מימין ומשמאל. זה היה ביקור ראשון באאוטלטים עבור המשפחות שלנו- אבא שלי פרש די מהר (מזל שהיינו בקרבת המלון), אמא שלי מאסה מההסתובבות די מהר, אחותי הבינה שזה לא כזה וואו כי היום יש הכל בארץ במחירים לא רעים ואמא של בעלי גילתה עולם חדש ודווקא קנתה קצת. אני שמחה שלא כולם התלהבו כי בלילה השני העדיפו לנוח במלון ולפחות עד האאוטלטים בוגאס לא יציקו על קניות.
הר וושינגטון (Mount Washington) - הגענו לאזור ההר בשעה ארבע, כשכבר נסגר ונאלצנו לחזור בבוקר למחרת בשמונה וחצי, עם הפתיחה. עליה להר נמשכת 45 דקות וגם הירידה ממנו והכביש הוא לא פשוט כך שהם לא מאפשרים שהייה בו לאחר השעה ארבע ומאלצים אנשים לרדת. התנחמנו בצילומים לצד הנחל שעבר שם ועץ אחד אדום מהמם שנראה כאילו כל הטיול היה רק בשבילו. התשלום - 29 עבור הרכב והנהג ו-9 דולר לכל נוסע באוטו מלבד עמית שהיה כרגיל חינמי בגלל גילו הצעיר. הגענו בשמונה וחצי, קיבלנו בכניסה הוראות עליה והיסטוריה על ההר בדף ובדיסק ומדבקה לפגוש האוטו שעשה זאת והגיע לפסגה(האוטו).
התחלנו עליה באזור יפה, שוב בין מלא עצי שלכת צבעוניים כמו בסרטים... ואז ככל שעלינו לגובה, כל האוטו, מלבד בעלי שהיה יותר גיבור מאיתנו והבן שלי שהיה עסוק בטאבלט, קיבל פיק רגליים ורצה לעשות אחורה פנה. הכביש מלחיץ- מדובר בעליה להר בגובה 1917 מטר, כשהכל פרוץ ללא גדר בכביש לא מאוד רחב והנסיעה היא ממש בתוך עננים. כשהגענו לפסגה הגענו לערפל, רוחות וקור שאי אפשר לעמוד בו. זה לא היה יום או שעה טובה לעלות אליו. התנחמנו בזה שעלינו על הבוקר, עם הפתיחה, ולא פגשנו מכוניות מולנו שירדו כי אז הפחד היה גדול יותר. בדרך חזרה כבר היינו רגועים יותר. כחצי שעה לכל כיוון כי לא הייתה תנועה, לרוב הבנו שזה 45 דקות לכיוון. אחרי הירידה מההר כל החלק האחורי ישר נרדם מהלחץ שהרגיש במהלך הנסיעה.
- (White Mountains) ההרים הלבנים ההרים הלבנים (הנקראים כך בשל סלעי הגרניט) על כביש 112 שחלקו ידוע גם בשם כביש קנקגמס הוא כביש מעגלי שהופך לכביש 302 ועליו נקודות תצפית מאוד יפות של מפלים, גשרים ומסלולי הליכה בטבע. נסיעה על הכביש עצמו מהממת ואטרקציה בפני עצמה! הנסיעה בחלק של ה-112 הייתה מלאה בעצים שפגשו את השלכת והמראה היה עוצר נשימה כמו בסרטים. החלק של 302 היה יפה גם הוא עם חלקים של
עצים שפגשו בשלכת, אך גם נופים יותר הרריים ברקע
התיכנון היה לעצור בנקודות שהמליצו עליהם: Sabaday falls, lost river(מסלול הליכה) , flum gorge(קניון יפה שבו הולכים כשעה וחצי) , silver cascade(מפל) . בפועל מפלי ה - Sabaday היו סגורים לשיפוצים. עצרנו במקום אחר ממש בתחילת הכביש שנקרא Lower falls.
בLost river ויתרנו כי הילד נרדם, העלות( 20 לאדם) לזמן שנשאר לנו עד לשקיעה לא הייתה משתלם ובהתחשב בזה שתיכננו את זה עם העגלה ולא היינו מצליחים לעשות את כולו ובסופו של דבר גם לא יכולנו לעשות אותו אם היינו רוצים כי פרצה שם שריפה בהר למעלה שהחלה להתפשט גם לכיווננו.
Flume gorge יצאנו בעלות של 16 דולר ונהנו מאוד. מסלול של כשעה וחצי למי שלא לוקח את השאטל .(לחלקו הראשון של המסלול וכשעה למי שכן) חשוב לציין שנסיעה בכביש עצמו לא עולה כסף, מלבד עלות של חמישה דולר המקנה לך אפשרות לעצור ולחנות לאורך הכביש. מקבלים מפה המראה את נקודות התצפית ונקודות המים וכן גם את מעברי ההרים . המפה הייתה מאוד מסורבלת- במקום לעשות מספור עוקב לפי סדר האטרקציות הם עשו רשימה ממוספרת שרירותית של האטרקציות לא לפי סדרן ואז צריך לחפש אותן על המפה
מסצ'וסטס -בוסטון (Massachusetts- Boston)
יצאנו לכיוונה מוקדם בבוקר מניו המפשיר, כשעתיים וחצי נסיעה עם קצת עצירות בדרך לעוד צילומי עצים (אצטרך אלבום נפרד רק בשבילם). ממה שקראתי על בוסטון לפני לא הבנתי מה מיוחד בה כל כך ומה יש לה להציע. המטרה שלשמה הגענו אליה היא ללינה לפני טיסה לסן פרנסיסקו ושייט צפייה בלוויתנים. שייט צפייה בלוייתנים- חיכיתי עם ההזמנה ממש לבוקר בידיעה שיכול להיות שנפספס משום שלא ידעתי אם נרצה להישאר עוד בניו המפשיר וגם בגלל מזג האוויר שיכול להשתנות. בדקתי כל הזמן האם יש עדיין מקום להזמנה באקווריום בבוסטון שמוציא גם סיורים לצפייה בלוויתנים ב-12 וגם התקשרנו בבוקר לקפטן ביל, ב- Gloucester, עליו קיבלתי המלצה. קפטן ביל הוציא בעשר בבוקר שהיה מוקדם מדי עבורנו אז קיבלנו
ממנו מספר למקום אחר בשם - 7 seas whale watch.
7 seas whale watch
לקחנו את השייט איתם שיצא ב-13:00, בעיקרון למשך ארבע שעות, (יצא לנו שלוש שעות סופר מספקות) בעלות של 43 דולר למבוגר אחרי הנחת טריפל A. מחיר רגיל 48 דולר. למי שלא מזמין מראש ממליצה להגיע כשעה קודם כי העלייה לסירה מתחילה כבר חצי לפני היציאה. סירה נוחה, יש חלק פנימי נוח עם ספסלים וכיסאות וגם מקום לקנות אוכל, שתייה ואפילו פופקורן ואלכוהול. באנו עם ציפיות נמוכות שנראה איזה זנב של לוייתן אחד או גג שניים. בסוף ראינו משהו כמו 12 לוויתנים והצגה שלמה... . לבד, בזוגות או בשלשות. שוחים, מוציאים מים וצוללים והכל במרחק כלום ממך! זה היה אחד הדברים המטורפים שראיתי וכבר ראיתי דובים מטיילים לידי ואפילו אחד עובר לי מול האוטו.
לינה- הטיסה שלנו לסן פרנסיסקו יוצאת בשמונה בבוקר, לכן העדפתי מלון בקרבת שדה התעופה - לקחנו את הילטון שנמצא ממש קרוב בשטח השדה (חצי קילומטר), ויתרנו על לצאת לעיר (למרות שיש רכבת תחתית עד למרכז העיר במרחק לא גדול) והחזרנו את הרכב יום קודם כבר לשדה והשתמשנו בשירות השאטל שיש למלון גם לחזרה מחברת השכרת הרכב וגם לבוקר לשדה התעופה(עלות חדר-330 כולל מיסים והנחת טריפל A) .