top of page

האלפים הצרפתים - שאמוני ( Chamonix)


תקופה: אוגוסט 2022


הרכב : זוג ושני ילדים בני 7.5 ו-3.5

טיסה: טיסה של איזי ג'ט לג'נבה - 1,000 דולר לארבעתנו כולל שתי מזוודות גדולות.

רכב: השכרת רכב בצרפת הוזיל את זה לעומת השכרה בשוויץ ( מפתיע 😜). הזמנו דרך Avis לכל שלושת השבועות.

לינה: Les Balcons du Savoy. מלון מצויין. עלה לנו  1,400 אירו לשבעה לילות( סגרתי במחיר מבצע יחסית למחיר הרגיל כי זה היה לשבעה לילות במבצע של לפני הקיץ).

המלון ממוקם מול המון בלאן, כשלמרגלותיו משטח דשא שמשמש לנחיתה של מצנחי רחיפה - נוף  מושלם. המלון עצמו מעוצב כמו מלונות של אתרי סקי - הוא כולו עץ אלון, מקושט איילים ויש בו גם בריכה מקורה, חדר משחקים  עם משחקי וידאו לילדים ( בסגנון בבילון שצריך להכניס כסף...) וגם חדר כושר.

החדר נהדר -הוא דירת סלון וחדר שינה  מאוד מרווחת כאשר הסלון הופך לחדר השינה של הילדים עם ספה נפתחת.

בנוסף, יש מטבח מאובזר, אחלה חדר רחצה ושירותים נפרדים והכי חשוב מרפסת עם נוף מדהים וישיר למון בלאן ולדשא המשמש מקום נחיתה למצנחי הרחיפה.

המלון במיקום מצויין, קרוב להרבה מהאטרקציות וגם למרכז העיר ואחלה סופר ויש בו בכלל אווירה חמימה של חופשת סקי בחורף.


אוכל: כשאכלנו במסעדות האוכל היה טעים ושירות מצויין. מחירים כמו בארץ. אכלנו בעיקר פיש אנד צ'יפס והמבורגרים... עד שגילינו את super u. סופר שיש בו הכל מהכל ובעיקר בישלנו בחדר.

אנחנו מעדיפים לרוב, להכין לעצמנו את האוכל או לקנות משהו לדרך ולאכול בפיקניקים מארבע סיבות:
1. זה מוזיל משמעותית את ההוצאות. אנחנו לא חוסכים באטרקציות, הרי בשביל זה באנו, אבל לא נוציא 200 אירו ביום רק על ארוחות.
2. עם ילדים קטנים, בפרט, זה יותר נח לאכול בפיקניקים מאשר במסעדות.
3. לאכול עם נוף זה יותר כיף.
4. לפעמים זה מקל בלו"ז כי האוכל הוא על הדרך ולא מצריך חיפוש אחרי מסעדה.

אנחנו כן אוכלים במסעדות פה ושם במהלך הטיול( תלוי בלו"ז, בחשק ובמסעדה שפוגשת אותנו).
מולטי פאס: יש סוגי מולטי פס שונים מיום ועד מספר ימים, רצוף ולא רצוף. משום שמזג האוויר באלפים לא צפוי וכשעולים גבוה יש חשיבות ליום בהיר, ללא עננים רצוי לתכנן טוב את היום בו תעלו גבוה, במיוחד למון בלאן.

מי שמתכנן לעלות על מספר הרים, זה ללא ספק שווה כלכלית ומחזיר את עצמו די מהר, תעשו את החישוב שלכם.
לדוגמה, לנו עלה מולטי פס לשלושה ימים לא רצופים- 114 אירו למבוגר ו-96 לילד הגדול, ילדים מתחת לגיל 5 לא משלמים.

הבחירה לימים לא רצופים הייתה כי מזג האוויר היה מאוד הפכפך מיום ליום והיה לנו שבוע שלם לשחק עם הימים בהם נעלה גבוה, לכן מי שמתכנן לעלות על כמה הרים ומזג האוויר לא ברור, טוב ללכת על מספר ימים לא רצופים, על אף שזה מייקר את זה לעומת ימים רצופים.
מי שמזמין מראש, דרך האינטרנט אמור לקבל הוזלה במחיר, אך הוא צריך לקנות את המולטי פס שלושה ימים לפחות לפני השימוש הראשון שבו, מי שקונה במקום יכול לקנות אותו בתור לכל אחת מהאטרקציות.

טיול כוכב: בכל ערב תכננתי את היום שאחרי, בטיול כוכב, מזג אוויר משוגע כמו בשאמוני והרצון לעלות גבוה וליהנות מהנופים אפשר וצריך לתכנן כל ערב את היום הבא.
אתר לבירור לגבי הרכבלים השונים בשאמוני: https://en.chamonix.com/activities/practical-information-about-the-lifts

כחלק מהטיול שהתחיל באנסי וייגמר בשוויץ, הגענו לשבעה ימים בשאמוני.

התחלנו את השבוע שלנו ביום שבת חמים כשאנחנו יודעים שלפנינו שבוע עם מזג אוויר חורפי בימים מסויימים שלא יאפשרו לנו לעלות ג ולכן יצאנו מאנסי מוקדם בבוקר כדי לנצל כבר את היום הזה.

יומן המסע המלא של מסלול הטיול:

יום 1: עוד לפני שהגענו לשאמוני עברנו ב -Lac passy שקיבל לא מעט המלצות, אבל אנחנו ממש התאכזבנו. כשמגיעים מאגם אנסי ובורג'ה אגם פאסי נראה סתם אגם ירוק, לא מרשים בכלל.

כן, ראינו שם את הפעילויות שיש לעשות במים ואולי השעה הייתה מוקדמת בשביל להרגיש איזושהי אווירה שם, אבל הגענו מאגם כזה מושלם שלא הרגשנו שאנחנו רוצים בכלל לרדת מהאוטו.

המשכנו לשאמוני אליה הגענו בשמונה ומשהו בבוקר והחלטנו להגיע קודם למלון( על אף שהצ'ק אין הוא בחמש) כדי לפרוק דברים שלא יהיו באוטו בחום או לפחות לחנות בחניה המקורה שלהם.

קיבלו את פנינו ממש יפה, נתנו לנו לחנות בחניה של המלון וגם אמרו שברגע שהחדר יתפנה ינקו אותו ראשון, למרות שזה כבר לא שינה לנו כי רצינו להספיק לראות היום כמה שיותר.

קיבלנו מפה מהמלון, התלבשנו חמים יותר בחניון ויצאנו להליכה של כרבע שעה לתחנה ממנה יוצאת הרכבת האדומה למערת הקרח Mar de Glace.

ההליכה מהמלון לשם הייתה נחמדה, אך גם חמה. נפלנו על יום חם כשכולם עם קצר ואנחנו מוכנים עם ארוך לעלייה לגובה, אך גם על יום שבת - יום השוק כך שהיה ממש נחמד לעבור דרכו ודרך העיר הנחמדה.

הגענו לקופות במטרה לקנות מולטי פאס, אך רצינו לעשות את החישוב במקום של מה הכי כדאי לנו מבחינת כמות הימים ואם רצוף או לא( לא רצוף מייקר את הכרטיס).

לאור התוכניות שלנו ולאור מזג האוויר, לקחנו לשלושה ימים לא רצופים בעלות של 114 אירו למבוגר ו-94 לילד. זה ללא ספק שווה כלכלית ומחזיר את עצמו די מהר. היום הראשון לכרטיס נוצל כבר לאטרקציה של מערת הקרח.

מערת הקרח Mar de Glace: לוקחים מנקודת תחנת הרכבת האדומה רכבת של נסיעה נחמדה של כעשרים דקות. הנופים נחמדים, היא עולה מאוד גבוה, משם לוקחים רכבל קצר יותר, שכלול במחיר ומשם "רק" עוד כ-450 מדרגות( לא ספרתי,  זה מה שאומרים).

קראתי הרבה תגובות על הכניסה למערה, הרבה ויתרו עליה מראש בגלל המדרגות או אמרו שהיא לא שווה את המדרגות.

לדעתי, היא שווה, בלי להשוות אותה למערות אחרות- המחשבה שאתה נכנס לקרחון ועל העבודה שנעשתה כדי ליצור את המערה, מרשימה אותי וגם המערה עצמה מאוד יפה כשמסתכלים על תנועת הקרח בתקרת המערה.

הסתובבנו, צילמנו, הצטלמנו, ניסינו להבין מה מתחבא בתוך הקרח ( סיפרנו סיפורים כל הדרך כדי להעביר לילדים את הירידה בכיף) עמית חשב שהוא הולך לשבור את הקרח והבין שזה לא יקרה ( רואה יותר מדי עבודות בניה ביוטיוב).

  הבנים ירדו ועלו יפה מאוד בבסך הכל( בלי מנשא לאיתי), כשהעליה לא פשוטה, כמעט ולא עשינו עצירות- הבטחנו לילדים שוקו עם קצפת ו/ או גלידה למעלה והתחלנו לחבר שירים על זה מה שהעביר להם את הזמן בסבבה.


איתי נרדם ברכבת הלוך ועמית ועומרי בחזור. טוב שיש אותי המבוגר האחראי 😜. אחרי החזרה ברכבל וברכבת היינו רעבים אז הלכנו לאכול במסעדה בעיר.

שוב, אוכל טעים ושירות מצויין. מחירים כמו בארץ. ממשיכים עם מוטיב הפיש אנד צ'יפס...את הקינוח אמרנו להם שנאכל בדרך איפשהו כי מיהרנו להגיע לתחנה הבאה. ל-  Brevent cable car.


רכבל ברבנט Brevent cable car: עשינו את ההליכה אליו רגלית (הוא די קרוב למלון שלנו, שנמצא עוד בעלייה ממנו), אך זאת הייתה עלייה לא קטנה גם אליו ועוד אחרי כל המדרגות שעשינו קודם...היינו תשושים, אבל עלינו בקצב מאוד מהיר כדי להספיק להגיע אליו כי השעה הייתה כבר ארבע והרכבל האחרון יורד ברבע לשש.

עלינו את שני הרכבלים( יש תחנת אמצע למי שרוצה לצאת לטרקים ממנה) וקיבלנו תצפית מהממת וברורה להר המון בלאן וגם לאגם שיש למטה על ההר.

  נשמנו, נחנו, צילמנו והצטלמנו. הילדים קיבלו שם את הגלידה שלהם, נשארנו שם שעה ומשהו ומשם המשכנו למלון שלנו.

עומרי ירד לדשא עם הבנים ומטקות שקנינו ואני הלכתי לקניות בסופר הכי קרוב (במרחק 800 מטר). מסתבר שהוא באחד הרחובות בעיר והמלון שלנו ממוקם באמת אחלה. בסופר אני מרגישה בצרפת - הרבה פירות יער, בגטים, מקרונים, אקלרים ועוד קינוחים.

יצאתי מהסופר עם קצת מהכל ובחזרה משם עלינו כולנו לחדר. איתי נרדם די מוקדם בזמן שעומרי ירד לשחק קצת עם עמית למטה... מה שאפשר לנו בילוי רגוע יותר עם עמית במרפסת יחד עם הקינוחים  שקניתי בסופר ותה חמים, דרך כיפית לסיים את היום.


יום 2: קמנו לבוקר מעונן כשבתכנון שלנו Lac vert ואולי  Parc de Merlet . למה אולי? כי הכל תלוי פה במזג האוויר, התחזית מראה גשם באזור 12-14, כך שקבענו מראש הזמנה ל- Parc de Merlet לאחר הצהריים כי לפי ההמלצה שלהם עדיף בוקר או אחר הצהריים כדי לראות את החיות ערות.

אז התחלנו את היום באיזי, הכנתי ארוחת בוקר לכולנו ואחריה יצאנו בנסיעה ל Lac vert.



האגם הירוק Lac vert: קראתי שכדי להגיע לאגם צריך ללכת בשביל קצרצר מה שמתאים ליום שיכול להיות גשום, בפועל הגענו למסלול הליכה שמביא לאגם הירוק.

לא הפריע לנו כי המסלול היה בבסך הכל קליל עבורנו, מאוד ירוק ומגן ברובו  מפני הגשם עם העצים הנפלאים שליוו אותנו.

נקודת ההתחלה אליו הייתה  מ-passy plaine joux  שבמקור הוא אתר סקי, אבל זאת לא העונה עדיין וזה היה נראה אזור קמפינג יותר. יש שילוט ברור לכיוון האגם למי שיחליט לעשות את המסלול. בזמן שהיינו שם היו פה ושם טפטופים בקטנה...

אחרי שהקפנו את האגם, צילמנו, הצטלמנו והבנים טיפסו על כל סלע סביבו והגשם...רק התחזק, החלטנו לחכות לרגיעה עם הגשם ולחזור חזרה למסלול שהיה ברובו מכוסה בעצים נגד הגשם, אך החלק הראשון של מסלול החזרה היה פחות מוגן והגשם היה חזק, החלטנו לעשות הפסקה לשוקו חם ממול,  כשבאנו לקנות לילדים שוקו חם במקום גילינו שבכלל לא מוכרים שם שוקו חם 🤣, אבל הם דאגו להכין לילדים במיוחד.

לא יכולנו לשבת בפנים ובחוץ היה גשום אז נכנסנו מתחת לעצים והזכרנו לילדים את יתרונות העצים וכמה הם נדיבים איתנו.

חיכינו וחיכינו עד שנמאס לנו וברגיעה הראשונה יצאנו לדרך, תוך כדי ההליכה התחיל להתבהר והגשם פסק עומרי ואני החלטנו שכדאי לנסות להקדים ל- Parc de Merlet  במקום לחזור למלון ואז שוב לצאת.


הצלחתי להקדים את ההזמנה לשלוש וחצי ויצאנו בנסיעה לשם. משהו כמו רבע שעה אחרי הנסיעה איתי התחיל להתלונן שחם לו וחזר על זה שוב ושוב למרות החלון הפתוח והמזגן ואז התחיל בבכי שכואב לו הגרון - עומרי ואני ישר קלטנו שהוא לא מרגיש טוב ואיך שהסתובבתי אליו הוא התחיל להקיא, הושטתי לו שקית והוא כבר היה תוך כדי הנגלה השניה. עצרנו בצד והילד כאילו לא קרה לו כלום, ביקש שוקולד 🤦‍♀️.


ניקינו אותו ואת האוטו והפשטנו מה שיכולנו ממנו. יכול להיות שמשהו לא התעכל לו טוב בבטן בשילוב הסיבובים בנסיעה...כעשר דקות אחרי הוא כבר נרדם לו. .


פארק האיילים דה מרלט (Parc de Merlet): הגענו ל - Parc de Merlet בול ב-15:30, הזמן שקבענו. בדיוק כמו כל הבלוגים שקראתי בהם כהכנה לטיול, יש שתי חניות- אחת תחתונה-2 והשניה עליונה-1. מי שחונה למטה אוכל אותה בגדול כי יש לו חתיכת עליה לעשות, מי שחונה למעלה, קצת פחות אוכל אותה כי גם מהחניה העליונה יש עוד חתיכת עליה לעשות עד לכניסה, אנחנו פחות אכלנו אותה כי חנינו למעלה, כשעלינו למעלה וראינו את הנוף כבר שכחנו מהעליה.


הילדים ועומרי היו רעבים אז לפני הסיבוב בפארק התיישבנו במסעדה עם מלצרית מקסימה בשביל לגלות שהם לא מגישים כרגע אוכל, רק קינוחים.


זה משהו שהוא בכלל תקף בצרפת( וגם במדינות אחרות באירופה ואפילו בניו זילנד). יש להם שעות שהם מגישים ארוחות בוקר, שעות לארוחות צהריים, ערב וקינוחים והם לא חורגים.


בקיצור, לארוחת צהריים מאוחרת הילדים אכלו וופל בלגי עם משקה חם עם קצפת ועומרי התנחם בעוגת שוקולד חמה ותה. מלבד הנוף המהמם יש גם חיות שמסתובבות חופשי וזה באמת קסום למבוגרים ולילדים  המרשימים ביותר הם האיילים.


כבר בכניסה הם רובצים להם על גגות הבתים על משטח מיוחד שהכינו להם ועם הנוף  המושלג מאחוריהם זה לגמרי מעלה אצלי  אסוציאציית חג המולד. בפארק יש מסלול נחמד ללכת בו( כמובן בעלייה, כי באלפים שום דבר לא מישורי) ושטח דשא רחב ומהנה לריצה לילדים וגם לחיות שמטיילות להן בחופשיות בכל מקום.


ראינו את כל החיות שציינו בדף שקיבלנו בכניסה. כניסה למבוגר עלתה 8.5 אירו ולילד מגיל מסויים 5.5 אירו, איתי היה חינמי. הסתובבנו שם באזור השעה וקצת, עומרי ואני נהנינו מהנוף והילדים נהנו מלרוץ ולהשתולל וגם מלראות את החיות.



בחזרה משם החלטנו לקנות מקדונלדס בטייק אווי ולאכול בחדר. כרגיל הבטחנו להם את בריכת המלון, אבל לעומרי לא היה כח, אז פשוט ירדתי עם עמית לחדר המשחקים ונהנינו מכמה משחקי הוקי  וכדורגל שולחן ועלינו חזרה כשעמית מבסוט מזה שנשארו לו עוד חמישה אירו.

עומרי נשכב עם איתי כדי שיילך לישון ונרדם איתו ועמית ביקש לבוא לשכב לידי ונרדם לצידי. יותר מאוחר נעשו החלפות ובבוקר כל אחד קם במיטה שלו. זה  מצחיק כי זה כבר הבוקר השני שאיתי קם ולא ידע איך להגיע אלינו לחדר 🤣
יום 3: בכל ערב תכננתי את היום שאחרי, בטיול כוכב, מזג אוויר משוגע כמו בשאמוני והרצון לעלות גבוה וליהנות מהנופים אפשר וצריך לתכנן כל ערב את היום הבא. 

לפי התחזית, היום הולך להיות שמשי, אך יש עננים כשעולים גבוה ולכן תיכננתי שנעשה מסלול הליכה, בשאיפה את Lac Blanc ושרק ביום שאחרי נעלה ,ל- Mont Blanc  , כשיש שמש וגם אין עננים בשמיים.

האגם הלבן (Lac Blanc): המסלול לאגם הלבן נחשב למסלול הליכה לא פשוט בכלל ונחשב גם ליפה מאוד, גם הנופים בדרך וגם האגם עצמו.

לצערי, ידעתי מראש שהאגם לא יהיה יפה כמו שראיתי בתמונות, ראיתי תמונה עכשווית של מישהי שהייתה והשלג מסביב הפשיר וזה מאבד מהיופי שלו.

אבל הדרך עדיין אמורה להיות מאוד יפה ומאתגרת. אז הכנתי תכנית גיבוי  למקרה שלא נוכל לעשות את ה Lac Blanc, אבל כשהגענו לרכבל   La Flégère ראינו הרבה ילדים צעירים וזה נתן לי ביטחון לעשות את זה עם הילדים. לא דאגתי מבחינת יכולות ההליכה שלהם, לקחנו גם מנשא גב למקרה שאיתי יתעייף, יותר דאגתי מהגובה שהילדים צריכים ללכת בצלע הר ואת הביטחון המטורף שיש לעמית בהליכות האלה...בקיצור, פחדתי.

קראתי מראש  שלעלות לאגם הלבן לא כדאי מהתחנה הראשונה של ה- Flégère, אלא להמשיך ברכבל הפתוח ( כיסאות סקי) ולרדת בתחנת ה-  Index ( בעצם לא לרדת בתחנת ה- Les Praz)  כי זה אמור להיות קצר יותר ופחות עלייה( כשאין שלג למעלה שמקשה על ההליכה). מה אני אגיד לכם, מסלול לא פשוט, אבל לא קשה מאוד מבחינה פיזית.

כן, אין שביל מסודר, הולכים על סלעים בתצורות שונות, אבנים גדולות, בינוניות וקטנות, כאלה שנתקעו טוב וכאלה שמתנדנדות, המסלול גם לא פשוט מבחינת העליות והירידות, אבל נסבל- אנחנו בבסך הכל בכושר. מה שהיה לי קשה, אישית, זה שבמקומות מסויימים יש שביל צר שצריך לטפס ממנו על סלע או לרדת מאיזה סלע ויש תהום לצידך...היו לא מעט מקומות כאלה.

התהומות שהלכנו לצידם גרמו לרכבל האינדקס הפתוח להיות קלי קלות בשביל עומרי שהראה בהתחלה יותר חשש מהספסל הפתוח(בהלוך הייתה לנו גם רוח חזקהבמהלך הנסיעה), בחזור זה עבר פחות קר ונראה לי שגם עומרי, כמוני, פשוט שמח שחזרנו בשלום.

עמית הלך כמו אלוף אמיתי. הילד היה מסיים את המסלול יותר מהר מאיתנו אם זה היה תלוי בו( השחצן גם אמר את זה וגם קצת הפך אותי לפולניה כשביקשתי ממנו להיצמד ימינה או שמאלה, תלוי בכיוון). גם איתי הלך ממש יפה ועשה יותר מ-3/4 מסלול לבדו, עד שהחלטנו שממקום מסויים כדאי שיהיה במנשא, על עומרי.

כשנהיה שוב רגוע החזרנו אותו ללכת בכוחות עצמו... בהלוך עשינו בערך 6-7 הפסקות יזומות, בדרך כלל אחרי עלייה מאומצת, לתת לילדים רגע של מוטיבציה להמשך. קראנו לזה "הפסקת שוקולד"  ובה הם קיבלו  מיני שוקולד קינדר כלשהו מחבילה שקנינו בדיוטי פרי בארץ. הילדים ממש אהבו את זה, כשהגענו לאגם פינקתי גם בגומי מהדיוטי פרי 😜.

עומרי כבר וידא איתי בדרך שאחרי המסלול הזה אנחנו חוזרים למלון, לבריכה. ברור שלא תכננתי כלום בהמשך 🙄. אז הגענו לאגם אחרי שעתיים וחצי ולא שעה ורבע, אבל לפחות הגענו 😅.

באגם עשינו פיקניק קליל עם רוח מעצבנת, הסתובבנו מסביבו, צילמנו, הצטלמנו ויצאנו לדרך חזרה.

בחזור ברגע שאיתי עלה על המנשא הוא נרדם די מהר ועומרי היה צריך לסחוב אותו לאורך כל המסלול.
חייבת לומר שבחזור נהייתי לחוצה ממש במקומות שהלכנו לצד תהום.

  היה שלב ששכחנו את מקלות ההליכה( יותר נכון הלחימה 🤦‍♀️) של הבנים בהפסקה האחרונה שעשינו. עומרי סוחב עליו את איתי המנומנם ששוקל 17 קילו אז בטח שהוא לא יחזור, אז אני צריכה לחזור לקחת את זה... פתאום  לא יכולתי לחזור את הדרך חזרה לצד התהום.

עמית הציע לחזור במקומי. ב-ס-ד-ר, מה שתגיד... זה הרגע שאת רוצה לתת דוגמה לילד שלך שאת אמיצה וגם אין מצב שאת נותנת לו ללכת להביא ... וחזרתי להביא, בטח עם כמה שיערות לבנות שלא היו קודם😅.

כמאספת צילמתי הרבה את הבנים וניסיתי לחשוב חיובי, הבנים התקדמו בקצב ממש מהיר. עמית לא התעייף בכלל ועומרי התעייף ממש ורק רצה להוריד את איתי מעליו. היו כבר רגעים ששאלתי את עצמי איך זה שאין כמעט אנשים שהולכים איתנו במסלול, למה כל כך הרבה ירדו לכיוון הרכבל התחתון  Flégère.

אם יש מצב שהאינדקס כבר לא פעיל בגלל הרוחות ונצטרך לישון כאן (כי אין מצב שאנחנו הולכים עכשיו לרכבל התחתון!), אולי יפתחו ויתנו רק לנו לרדת כי אנחנו עם ילדים, האם אנחנו בכלל בכיוון הנכון 🤣 וככה התקדמנו לעבר האינדקס.

למזלי הגענו אליו שעה לפני שהוא נסגר. בדיעבד הבנו שכן, אם אין שלג, עדיף לעלות מה- Index אבל את הירידה רצוי לעשות מהרכבל התחתון-  Flégère.


לסיכום: ההליכה היא לא קלה, אבל מתאימה למטיבי לכת, הנופים מהממים, בתקופה הזאת אפילו יותר מהנוף בהגעה לאגם הלבן, אבל הדרך לא פשוטה לבעלי לב חלש מבחינת רוחב המסלול לצד התהום באזורים מסויימים.


בדרך לאוטו קנינו לילדים גלידה, כמה קשה לצרפתים לחלק כדור אחד לשני טעמים. חפירה שלמה בצרפתית כאילו מי ישמע...


הגענו לחדר רצוצים ( יותר נכון עומרי ואני), עמית קורץ מחומר אחר ואיתי נמנם לו במסלול אז היה אנרגטי. עומרי הודיע להם שאנחנו צריכים לנוח והם עם הטאבלט ולא מפריעים לנו. כשכבר התקרבה השעה 19:00 החלטתי שאני מרימה את עצמי לסופר רק בשביל פסטה, אבוקדו וטונה..ומקארונים ותותים ולחמניות וחלב וקורנפלקס ודובדבנים ואקלרים ו...הרשימה ממשיכה. בריכה לא הייתה היום בסוף, אבל הילדים הלכו לישון בלי תלונות עם הכנה לזה שהם הולכים להתעורר מוקדם ולעלות להר שאנחנו רואים מולנו מחדר המלון- המון בלאן.



יום 4: היום זה היום הכי יפה שיצא לנו מאז שהגענו לשאמוני, לא ששאר הימים לא היו יפים, אבל כשעולים גבוה להר השני בגובהו באירופה צריך שיהיה יום ממש בהיר, בלי גשם, בלי עננים ועם שמש טובה.


כמה ימים לפני שהגענו לשאמוני מזג האוויר נראה היה ממש גשום ואפרורי והכנו את עצמנו להרבה זמן במלון, אבל הכל השתנה ויצאו לנו ימים מהממים לטיול.


כיוונו שעון ל-7, אבל יצאנו רק בשמונה ומשהו, מראש הכנתי את עצמי לזה שלא בטוח יהיו כרטיסים לאותו רגע, אז עומרי והילדים חיכו באוטו (קשה ממש למצוא שם חניה ביום כזה מושלם) ואני הלכתי לברר בתחנת המודיעין אם אני חייבת לקנות כרטיס לשעה מסויימת כשיש לי את המולטי פאס.


הבחור שם ישר הודיע לי שאנחנו יכולים לעלות רק ב-14:30. אגב, כשהגענו לשם בשעה שלנו כבר היה שלט שאין יותר כרטיסים להיום.( מסתבר שאפשר היה לקנות כרטיסים כבר יום קודם). בקיצור,  קיבלתי ארבעה כרטיסים עם השעה ומספר הקרון שעליו נעלה וחזרתי לאוטו.


באוטו החלטנו שאנחנו ממשיכים לרכבל Téléphérique des Grands Montets למסלול הליכה שרציתי שנעשה ל- Argentière Glacier. הגענו כבר לכניסה לרכבל ונזכרנו שלא קנינו לנו מים אז הלכנו לקנות מים במאפייה ממש כמה דקות הליכה משם, שכיוונו אותנו אליה מתחנת הרכבל.


איזה מזל שלא קנינו מים בדרך 😜. מצאנו מאפיה מושלמת עם קינוחים מעולים במחיר שווה. ארבעה קינוחים שווים ב-11 אירו. בארץ זה אולי המחיר לאחד...



נהנינו לנו מהם על ספסל בצל וחזרנו לרכבל במטרה להתחיל בהליכה. עומרי לא הגיע במוד הליכה כי חשב שנתחיל ברכבל למון בלאן ואולי הוא גם עדיין בטראומה מהעלייה חזרה מהאינדקס, אבל זרם איתי... המסלול  אמור לקחת שעה של הליכה במסלול יחסית קליל של עליות וירידות...על שביל צר שאדם אחד בקושי עובר. אחרי כעשר דקות הליכה, כשהגענו לעלייה על סלע במעבר סופר צר כשאנחנו כבר בגובה, עומרי ואני הסתכלנו אחד על השנייה במבט של "אין מצב שנעשה את זה עכשיו עם הילדים". עמית כבר טיפס חלק מהדרך ( זה עמית שמלא בכלל) ואיתי הביא אותה ביציאה:" אפשר הפסקת שוקולד?". אז עשינו הפסקת שוקולד...לפני הירידה חזרה.


לא עזבנו את הרעיון שנעלה על הקרחון ובדקנו אפשרות להגיע בהליקופטר. עמית ואיתי כבר נחתו פעם על קרחון עם הליקופטר, עמית גם עשה הליקופטר מעל הגרנד קניון. לצערנו, במקרה הזה אפשר לעשות הליקופטר רק מגיל 8.


לפחות קיבלנו נוף יפה מקרוב על הקרחון וקינוחים טובים. החלטנו שלא נסתכן במסלול שיתארך או נסיעה ארוכה ונסענו למלון. עומרי והילדים הלכו לבריכה ובאחת בערך יצאנו לתחנת האוטובוס כדי לקחת אוטובוס לרכבל למון בלאן כי אין מצב למצוא חניה באזור המון בלאן. האוטובוס הגיע בול בזמן שהיה אמור להגיע ובגלל הדייקנות הזאת העדפנו להגיע קודם ולא לפספס את העלייה שלנו ב-14:30.




המון בלאן (Mont Blanc): הגענו בזמן לעלייה שלנו Teleférico de l'Aiguille du  Midi. ממליצה להוסיף את השם Teleférico לפני שמות הרכבלים וגם לא להגיע באוטו לרכבל הזה, כי קשה למצוא חניה, בטח לא ביום כזה יפה כששאר הימים פחות יפים.כשהגענו לשם גילינו שיש איחור ובסוף עלינו רק באזור שלוש. הרכבל הראשון היה עמוס עד אפס מקום והייתה אחדות מצויינת ברגעים המלחיצים שהרכבל עשה תנועות חדות( בעלייה ובירידה שלו). כשהגענו לרכבל הבא הסתכלתי עליו עולה ויורד עם אחרים והבנתי שזה כבר הרכבל שהומלץ לא להעלות את איתי עליו משום שהעליה איתו היא עליה חדה ומהירה יחסית של 1,500 מטר בבת אחת ויכולה לפגוע באוזניים.


במקור,  הבנו שיש שלושה רכבלים ושאיתי לא יכול לעלות על זה שמביא הכי גבוה...זאת הייתה חצי טעות, יש שלושה רכבלים, שניים מהם מעלים למעלה והשלישי מעביר לאיטליה( הוא לא כלול במולטי פאס וידענו עליו, אבל לא ידענו שכללו גם אותו בתיאור שלושת הרכבלים).


במקור תיכננו לעצור ולטייל באגם הכחול בתחנה הזאת ואז לעלות בנגלות למעלה עם עמית, אבל לא היה זמן לחשוב ובהחלטה ספונטנית, החלטנו שעומרי יעלה עם עמית ואני יצאתי עם איתי בתחנה של Lac Bleu (האגם הכחול). רציתי שנעשה יחד את המסלול, אז חיכיתי להם, העסקתי את איתי בינתיים... ואז עומרי שלח לי הודעה שכשהגיעו קיבלו את מספר הקרון שאיתו יחזרו והוא רק בחמש ורבע. כלומר, היו לי יותר משעה וחצי להעסיק את איתי, בגובה 2,000+ , בלי בטריה כמעט בטלפון...מזל שיש כסף.


קניתי לו משקפת, שוקו חם עם קצפת שאיתה עשה ניסויים יחד עם תותים שהיו לי בתיק, אכל חטיף והרבה משחקי דמיון שלי ושמונה עיניים על ילד שובב בגיל 3.7 בגובה 2000 + מטר גובה.


בזמן שחיכינו ראיתי שהיו משפחות שעלו עם ילדים בגיל של איתי והכל היה בסדר, אנחנו לא רצינו להסתכן. כשעומרי ועמית חזרו כבר ויתרנו על להמשיך לאגם הכחול בהתחשב בזה שכבר השעה הייתה רבע לשש ואין לנו הרבה מאוד זמן לרכבל האחרון שלפי העובדים שם היה בשבע,(אבל לפי הכתוב שם ב-18:10 אז לא יודעת מה נכון כי האנגלית שלהם על הפנים!). עומרי ועמית חזרו מרוצים, לא היה להם קשה או מפחיד בעליה, למעלה היה ממש יפה ולקוביה השקופה - Step into the void לא נכנסו כי הייתה המתנה של 50 דקות ועומרי לא רצה לבזבז את הזמן שלו למעלה על עמידה בתור.


חזרנו למלון ברגל, הדרך נחמדה, דרך העיר, הרבה חנויות וגם הסופר שקרוב אלינו. הפעם נכנסנו אליו ביחד כדי לקנות מצרכים נוספים ולבשל ארוחת ערב בחדר. גילינו שיפודי סלמון וחזה עוף שכבר תיבלו אותם ונראו לנו ממש טוב והם היו באמת הצלחה בתור ארוחת ערב יחד עם פסטה וסלט.


יום 5: סיימנו את המולטי פאס והרכבלים לצרפת ( כשעוברים לשוויץ מתחילים שם מחדש 😜). קמנו ליום חדש שאמור להיות חורפי מאמצע היום אז ניסינו להתארגן בבוקר הכי מהר שאפשר כדי לצאת ל- Sixt-Fer-à-Cheval ו- Cascade du Rouget. הדרך מאוד יפה, מגיעים לעיירה Samoëns שנראית מאד ציורית, בדרך הבלשנית שאני ניסיתי להבין את החוק ללמה הם לא מבטאים את ה-t וה-c במילים כמו blanc וmont... לא הצלחתי להבין את החוקיות.


החלטנו להתחיל קודם במפל -

מפל דו רוגט (Cascade du Rouget): מפל יפה ונגיש ממש מהאוטו כי הוא על צד הכביש כך שאין מסלול הליכה ובכלל הוא נגיש מהבחינה שאפשר להגיע עד אליו, ברמה של לגעת בו. המקום ממש נחמד במיוחד לילדים שיכולים לטייל בין הסלעים, לדלג מסלע לסלע ולהיות ממש קרובים למפל.



שמורת קרקס המפלים (Sixt-Fer-à-Cheval): שמורת קרקס המפלים שהבנתי שזה תרגום לא נכון לשם כי זה בכלל שמורת מעגל המפלים מכיוון שההרים מהם יורדים המפלים יוצרים מעגל עם מישור דשא גדול בתוכו. 


מהמקום יש הרבה מסלולי הליכה למפלים השונים. כל מסלול בדרגת קושי ואורך שונה והכל כתוב בהתחלה בצורה ממש מסודרת. בעקבות המלצה שקראתי בזמן תכנון הטיול, נסענו עד לחניה של המקום ונכנסנו עם האוטו ממש עד לכניסה לשמורה תמורת שישה אירו לכניסה חד פעמית( או עשרה אירו לכל העונה - מטורף!) .


אל תחשבו פעמיים אם להיכנס עם האוטו עד הסוף כי המרחק הוא לא קטן בכלל, ברמה של כמה קילומטרים. נכנסים לשמורה ומגיעים ישר לשטח הדשא הפתוח המוקף בהרים ובמפלים. החלטנו שנזרום עם לעשות מסלול או לא אחרי פיקניק שנעשה שם. הבאנו אוכל מהבית( גבינות, פירות יער, מקארונים, ירקות פלוס כריך נחמד שקנינו במקום) וישבנו לנו על המחצלת המשובצת אדום - לבן שקנינו בשוק ביום הראשון שלנו בשאמוני.


הבאתי לילדים עפיפונים מהארץ והם רצו ושיחקו איתם בכזה כיף, במיוחד עמית שלא הפסיק לרוץ במהירות ונתן לי תמונות וסרטונים נהדרים. בשאר הזמן הם שיחקו ביניהם עם מקלות שהרימו...ואז הופיעו לפנינו ילדים ( ישראלים) רכובים על סוסי פוני, האמא כבר צחקה וסיפרה שאחרי ארבע דקות הספיק לה 🤣,


איתי חולה על סוסים( וחרבות) וכל הזמן מדבר על רכיבה על סוסים ומתי נהיה בחווה...אז לא הייתה בכלל שאלה אם נלך על זה, עמית כמובן לא יישאר מקופח ( מצטטת את עמית :"זה היום הטוב בחיינו"). 8 אירו לסיבוב של כרבע שעה, במסלול מוגדר מראש.  סיבוב ממש נחמד ולא מרגיש קצר. 


עומרי הוביל את עמית ואני את איתי. בהתחלה נלחצתי מזה שאני צריכה להוביל סוס, אפילו שהוא רק פוני, כשהילד שלי עליו...הם עצרו לחרבן, להשתין ולאכול תוך כדי, קצת כמו להוריד את הכלב...אבל בסוף הרגשתי קשורה אליו, אפילו נתנו לו שם 😜. איתי שאל אותי כמה פעמים תוך כדי אם הוא יכול לגדל סוס בבית, שאלתי אותו איפה בדיוק כשאלה רטורית והוא ענה בלי להתבלבל: "בתל אביב!".


סיימנו את המסלול בלי שאף סוס לא ברח ואף ילד לא נפל... והילדים? הם ישר שאלו אם אפשר עוד פעם... הסתפקו בגלידה וחזרנו לנסיעה של שעה ורבע בערך לשאמוני לארוחת ערב דומה לערב שלפני.


בואו נתעכב על עניין הגלידה באלפים. יש המון גלידריות, טעמים מעניינים ממש, אבל...אין אפשרות לפצל כדור אחד לשני טעמים ואין אפשרות אפילו לתת לילדים טעימה כדי שיסגרו על הטעם. הם ממש מתעצבנים כשמבקשים מהם ופותחים במונולוג בצרפתית כשהם מבינים שלא מבינים אותם...


וזה גם עניין, הקטע שלא מבינים אותם וזה לא מעניין אותם. צעירים בני 20-40 לא יודעים מילה באנגלית ומקשקשים לך בצרפתית כאילו את אמורה להבין אותם. עם זאת, רובם ממש נחמדים ואדיבים. רוב המטיילים באלפים הם ברובם צרפתים וגם קצת בריטים.


יום 6: היה לנו לילה קצת קשוח, עמית התעורר והקיא. האוכל לא ישב לו טוב כשהלך לישון. הוא אכל תוך כדי שאיתי הצחיק אותו וקצת נחנק, כנראה שזה לא ישב לו טוב וממש הפריע לו במהלך הלילה.


כשהתעוררנו ביקיצה טבעית, הצעתי לעומרי שנתארגן ונצא למסלול לפני שיהיה גשם, אבל הוא עצר אותי ואמר שבא לו לנוח היום. זרמתי איתו, זכרתי שבכוונה לקחתי מרווח ימים כדי שנהנה מזרימה ולא נרדוף אחרי עוד ועוד אטרקציה, אבל אמרתי לו שאני כן רוצה שנצא לפיקניק למטה כדי שהילדים לא יהיו כל היום בחדר מול טאבלטים ויהנו מהמקום המהמם שאנחנו ישנים בו.


לפעמים צריך גם סתם יום סתלבט ספוג באווירה: ארגנתי ארוחת בוקר צרפתית של חביתות, אבוקדו, טונה, פנקייקים, גבינות, פירות, ירקות ומתוקים, עומרי דאג לתה טעים וירדנו לפיקניק בשטח הדשא של המלון, מול המון בלאן המעונן ומצנחי הרחיפה שנחתו מולנו. שמנו מוזיקה כיפית ברמקול, הילדים שיחקו בכדור ומחבט ומזג האוויר היה קריר כיפי.


בשאר היום הילדים עשו קצת חוברות עבודה, שיחקו, הלכו לבריכה במלון ולחדר המשחקים. יום רגוע וכיפי. זה רק ממחיש לי כמה כיף לקחת דירה מרווחת במיקום כיפי שמאפשר לילדים מרחב תנועה ואפשרויות גם בימים רגועים או גשומים. אכלנו ארוחת ערב בחדר. חזה עוף ודגים שעומרי הכין ותוספות וסלט שאני הכנתי.



יום 7: כבר בערב שלפני ידענו שהבוקר יהיה גשום ובצהריים יירגע אז לקחנו את הבוקר ברגוע בחדר...הבנים לפעמים לקחו אותו בפחות רגוע. אפילו מצאתי את עצמי ישנה צהריים. שינה כזאת כיפית, עם דלת המרפסת פתוחה עם אוויר קריר וריח של גשם.


התעוררתי והבנתי שכבר אחרי 14:00 בצהריים והגשם נרגע, קמתי וארגנתי סנדוויצ'ים , פנקייקים שהכנתי יום קודם ונוטלה ויצאנו לדרך ל- Gorges of the Diosaz. זה הנקיק השני שראינו מתוך ארבעה שקראתי עליהם בתכנון הטיול. הראשון הוא הנקיק שראינו ליד אנסי -Gorges du Fier. השני  Gorges of the Diosaz חמש עשרה דקות נסיעה משאמוני. השלישי Gorges des Tines שנמצא ליד Sixt-Fer-à-Cheval  ועוד אחד בשם Gorges du Pont du Diable שנמצא שעה ועשרים משאמוני, מעל מורזין .


נקיק השטן (Gorges of the Diosaz): מצד אחד אמרתי לעצמי שלא צריך לראות כל נקיק שיש פה, מצד שני, אחרי היום אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי אם כל אחד הוא לא משהו אחר, יצירה אחרת של הטבע. נהניתי היום ממש ב-Gorges of the Diosaz . עלות כניסה למבוגר 6.5 אירו, לעמית 4 אירו ואיתי היה בחינם.


הגשם שירד בבוקר ואתמול הוסיף לא רק מים בנהר, אלא גם ריח ואווירה קסומה לירוק הפיות שיש למקום. המסלול הוא בעלייה, כמו כל מסלול פה באלפים. אהבתי את המשטח שעשו שמונע החלקה בירידות ועוזר בעליות, את הירוק מסביב, את כמות המים למטה שנשברים על הסלעים ואת הסיומת של המסלול .


מתישהו במהלך ההליכה עמית החליט שנמאס לו מהמסלול שחוזר על עצמו ושאנחנו צריכים לחזור ולא להמשיך. החלטתי לשאול מישהו שחוזר כמה זמן לסוף וכמה מיוחד המפל בסוף כדי להחליט...הבנו שאנחנו משהו כמו חמש דקות לסוף המסלול ושבסוף נגיד "וואו"( ציטוט שלו). הקשבנו לו, עשינו את העלייה האחרונה ואני אמרתי וואו ☺️



עמית נהיה ציני ומתנשא עלינו ממסלול למסלול, הילד טוען שאנחנו לא בקצב שלו, מעביר ביקורת על סוגי המסלולים ונמאס לו שאני מעירה לו לשמור על חוקי בטיחות מסויימים ( סליחה שלא בא לי להרוס טיול עם איזו פציעה ). הוא מטפס על כל סלע, עושה עליות בקפיצות  וניתורים שלפעמים אני תוהה איך אישן בלילה בטיול אחרי צבא שלו.  המסלול אומנם היה בעליה, אבל הוא לא היה קשה מאוד. איתי עלה וירד אותו בכיף.


עשינו שתי עצירות- אחת בהלוך ואחת בחזור בעיקר כי היו רעבים...וגם הרגלנו אותם לפיקניקים בטבע. בהלוך אכלו סנדוויצ'ים עם חזה עוף ובחזור פנקייקים עם נוטלה.


בסיום המסלול שאלתי את עומרי אם בא לו להמשיך להסתובב קצת בעיר והוא אמר שבכיף. הילדים לא זרמו בהתחלה ואז אמרתי להם שנקנה מקרונים והם שינו את דעתם.


עמית התלונן לסירוגין שכואבת לו הבטן, אבל זה נראה שהכאב או השקר חלפו לו די מהר כי לא הפסיק לדלג ולקפוץ. חזרנו לחנות במלון וחצינו את השביל מהמלון שנראה באמצע שום מקום לרחובות המדרחוב הנחמדים של שאמוני,

עברנו בין כל השוקולטיירים וחלונות הראווה עם הקינוחים עד שהחלטנו על הזוכה המאושר. הזמנו שם שמונה מקרונים וקינוח נוסף שעמית בחר.


דרך הקינוח שבחר לימדנו את עמית את הביטוי:"אל תסתכל בקנקן, אלא במה שבתוכו". קינוח שנראה פצצה, אבל היה ממש לא משהו, מלא באלכוהול ועומרי היחיד שאכל אותו. סונוורנו מהמראה ולא בדקנו מה הוא מכיל...



המשכנו לטייל באווירה כיפית, קנינו לעומרי ולי המבורגר טייקאווי באחד הרחובות של המדרחוב. 10.5 אירו להמבורגר 200 גרם וצ'יפס, בקבוק מים קטן בסופר ברחוב הראשי:28 סנט וגדול 33 סנט ( ממש כמו בישראל 🙄).


הגענו לחדר, הילדים ראו קצת טאבלט ואני התיישבתי לכתוב את סיכום היום, באזור שמונה וחצי עומרי יצא לשחק קצת בקזינו(הלוואי וירוויח 🤞) ואני נשארתי עם הילדים. איתי היה באנרגיות מטורפות ורק השתולל, אז החלטתי שהגיע הזמן שילכו לישון בזמן סביר.


כל הטיול הם הולכים לישון מאוחר מאוד ולא ישנים מספיק. התיישבתי על כיסא מול המיטות שלהם כמו איזו מפקדת והם נרדמו די מהר ואני לא הרבה אחריהם... התעוררתי רק כדי לפתוח לעומרי את הדלת (כי איבדנו כרטיס אחד לחדר), שמעתי שהרוויח 370 אירו ונרדמתי בחזרה, כנראה טוב יותר...


בוקר למחרת התעוררנו והמשכנו את הטיול שלנו ליעד הבא: שבוע בשוויץ, עליה כתבתי פוסט נפרד.


חזרה הביתה- מאחר והטיסות של איזי ג'ט ממש מוקדמות בבוקר, העדפנו לינה באזור שדה התעופה- בצד הצרפתי בו החזרנו את הרכב. על מנת להתקרב לשדה התעופה יום קודם יצאנו מאזור אינטרלקן לכיוון ג'נבה, עשינו עצירה במונטרה עם הליכה קלילה על הטיילת סביב האגם, אכלנו מקדונלדס יקר יחסית למה ששילמנו עד כה בטיול, אבל בהשוואה לישראל, עדיין יותר זול ממנה! והמשכנו בנסיעה לכיוון המלון שלנו בצד הצרפתי של שדה התעופה. התמקמנו במלון ועומרי נסע להחזיר את האוטו. ביקשתי מהמלון שאטל חזרה מהשדה למלון, אך הם אמרו שזה רק למי שנוחת ולא אחרי הצ'ק אין אצלם והציעו להזמין מונית. הסברתי שהגענו קודם אליהם כדי שנוכל לפרוק את הדברים והילדים ובאו לקראתי וסידרו לעומרי נסיעה חזרה....שעה אחרי הבנתי כמה טוב שהתעקשתי. מונית מהמלון לשדה עולה 50 -60 אירו! מרחק של 10 דקות נסיעה...גם המלון וגם נהג המונית שז'נבה מאוד יקרה. הילדים שיחקו עם מקלות בחצר הגדולה של המלון, אכלנו ארוחת ערב במלון, ארוחה בסדר, המלצר היה מאוד נחמד וגם הראה לילדים ולעומרי קיפוד בחוץ. קמנו למחרת בארבע, יצאנו לשדה וחזרנו הביתה בשלום:).





  





 

2,007 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page