שוויץ הַשְּׁוִיצֵרִית

הרכב: זוג ושני ילדים צעירים

תקופה: אוגוסט 2023 /אוגוסט 2022/ אוקטובר 2010.

משך הטיול: שבעה לילות

טיסה: הגעתי לשוויץ בשלוש פעמים שונות, פעם ראשונה בטיסה לציריך, בפעם השניה והשלישית בטיסות איזי ג'ט לז'נבה ב-1,000 דולר(1,200 דולר בקיץ שאחריו) לארבעה אנשים פלוס שתי מזוודות גדולות.

רכב: בשתי הפעמים האחרונות שכרנו רכב מ- Avis, בז'נבה( מהצד הצרפתי) למשך שלושה שבועות. בטיול של קיץ 2022 נשארנו בצרפת לשבועיים ושבוע בשוויץ, בטיול של קיץ 2023 עשינו מיני יורוטריפ והגענו לשוויץ בשתי פעימות, אחת במעבר בין צרפת לגרמניה, באזור ציריך והשניה כשעברנו לכל רוחבה ממזרח למערב כשהגענו מאוסטריה(עם מעבר גם בליכטנשטיין) לצרפת.

לינה: באוקטובר 2010 ישנו בעיירה קטנה לא רחוקה מאינטרלקן, בדירה שבעליה גרו בקומה התחתונה, בקיץ 2022 ישנו במלון Dorint Blüemlisalp.

כחלק מהחיפוש שלי למרחבים ירוקים שהילדים יוכלו לרוץ ולשחק בהם חיפשתי צימרים ומלונות באזור אינטרלקן, דווקא לא ממש בתוך העיר והגעתי במקרה גם למלון - Dorint Blüemlisalp . המלון אומנם לא מציע מרחבים ירוקים, אבל הוא מציע מיקום מהמם עם נוף שנשארים עם פה פעור, בריכה מקורה לערבים וחדרי דירות עם מטבח כמו שאנחנו אוהבים, בקיץ 2023 לנו במלון Hotel Alpina בעיירה בשם Kandersberg שלא מרוחקת מאוד מאינטרלקן ולא מחייבת לינה שם, אבל עבורנו הייתה התחנה המושלמת ללילה בשביל המקומות שרצינו לבקר בהם והלו"ז שהיה לנו לאותו יום.

הילדים שלי מתים על לינה בדירות, הם אוהבים שאנחנו עושים את הקניות בסופר זר ומגלים את הדברים הטעימים שלהם וגם מכינים בעצמנו את האוכל לארוחות הפיקניק. מלון Dorint Blüemlisalp עלה לנו 6300 שקל לשבעה לילות, בעוד Hotel Alpina עלה לנו 1,245 שקלים ללילה .

מלון Dorint Blüemlisalp מציע גם מגרש מיני גולף ושטח לשחק כדורסל ופינג פונג. המיקום מדהים מבחינת הנוף לאגם Thon, אבל למי שנוהג בשוויץ ההרית ונמאס לו מהפיתולים והעליות והירידות בכבישים, זה הופך למתיש לעלות ולרדת כל יום מההר. בדיעבד, הייתי מזמינה מלון באזור מישורי ונגיש לאינטרלקן או עיירה אחרת באזור שמאפשר שיטוט רגלי בקלות.

מלון Hotel Alpina הוא יותר מלון מטיילים שמגיעים לטייל באזור או לעשות סקי בחורף. המלון מיושן בסגנון, אבל החדר נקי ומרווח והלינה כללה גם ארוחת בוקר.

כמו שכבר ציינתי, באוגוסט 22 זאת כבר הייתה הפעם השניה שלי בשוויץ, הגעתי אליה כבר לפני 12 שנים, עם המשפחה הגרעינית שלי והיא תמיד סומנה אצלי כטיול שגרם לי להתעורר בנסיעות 🤣.

בתור ילדה, שלא צריכה להחזיק את הנהג עירני, הייתי נרדמת בכל הנסיעות בטיולים המשפחתיים שלנו, בארץ ובחו"ל...

כשהתעוררתי משינה בשוויץ, הסתכלתי מהחלון ומאז אני לא ישנה בנסיעות, בטח לא בשוויץ... אם אעצום את העיניים או אפילו אמצמץ אני יכולה לפספס איזה שטיח ירוק, מפל שיורד מאיזה צוק או פסגת הר מושלג, שוויץ היא לחלוטין הארץ הכי שוויצרית שיש.

באוגוסט 2023, כחלק מטיול בצרפת, גרמניה ואוסטריה, הגעתי שוב לשוויץ כתחנת מעבר בין המדינות (איך אפשר להתייחס למדינה הזאת כתחנת מעבר??? ). אז ברור שעוד ביקור בשוויץ היה ביקור השלמות של מקומות שהתפספסו לי בשני הביקורים הקודמים ויש לי הזדמנות לראות שוב.

אוכל: שוויץ לא זולה בכלל, אבל למי שבא מישראל( היקרה) היא גם כבר לא כל כך יקרה.

המחירים בסופרים עוד סבירים ביחס למחירים שיצא לנו לאכול במסעדות ולא יצא לנו לבקר בהרבה מסעדות כי הקולניריה משהו שלגמרי אפשר לוותר עליו וגם אנחנו לא רואים טעם להוציא כל כך הרבה כסף על אוכל, על אחת כמה וכמה במדינה יקרה ועוד עם ילדים צעירים.

כחלק מההתנהלות הכללית שלנו בטיולים עם הילדים, אנחנו מעדיפים להכין ארוחות בוקר וערב בדירה(כשמסתדר לנו מבחינת לו"ז) ולעשות בעיקר פיקניקים, הילדים מאוד אוהבים לאכול בפיקניקים בטבע, אפילו יותר מלשבת במסעדה ככה שכולם מרוצים.

כרטיס Half Fare Travelcard: באוגוסט 22, בתכנון העתידי וגם בדיעבד הכי השתלם לנו לקנות את כרטיסי ה- Half Fare Travelcard (בעלות של 120 פרנק לאדם)  עבורי ועבור עומרי שנתנו לנו הנחה של 50 אחוז בקניית כל הכרטיסים וברכישה זאת קיבלנו כניסה חינמית להכל לילדים ( רלוונטי לעמית כי איתי גם ככה חינם).

זה היה יותר משתלם לנו מה-Swiss Pass כי הוא כולל גם הנחה בטיטליס ובפילאטוס ולא רק להרים בגרינדלוולד. בהנחה שאנחנו עולים על JUNGFRAUJOCH - TOP OF EUROPE  שהעלות שלו לבד 214 פרנק למבוגר לפני ההנחה וכניסה לעמית היא חינמית ועוד אטרקציה אחת אז כבר יצא שהיינו משלמים יותר מסכום כרטיס ההנחה.

אוגוסט 22:

מסלול הטיול:

יום 1: יום ההגעה שלנו לשוויץ היה ברכב מהעיר שאמוני שבצרפת. עזבנו את המלון שלנו שם ב-10:00 ויצאנו לנו לכיוון Émosson Dam/ Barrage d'Émosson.

סכר אמוסון שייך לשוויץ ולכן ישר כשעברנו את המעבר מצרפת לשוויץ חיפשנו לקנות את המדבקה Vignette לשוויץ שמאפשרת נסיעה בכבישים מהירים בשוויץ. בביקורת הגבול בין המדינות לא היה אף אחד, המקום היה סגור, אך כמה מבנים משם כבר הייתה חנות קיוסק כזאת שמכרה טבק ועוד ומכרה גם את המדבקה המדוברת. עלות המדבקה 42 פרנק שוויצרי.

התחזית הראתה יום קצת גשום ואפרורי אז מלבד סכר אמוסון לא תיכננתי פעילות נוספת שלא יכולה לחכות ליום יותר בהיר ( בתקווה ביום החזרה לז'נבה). באף מידע שקראתי על הסכר לא קראתי על הכביש שמביא אליו...לא יודעת אם התרגשתי ממנו יותר מהרגיל בגלל הגשם, העננים הנמוכים או הלחץ מלהיות ליד תהום שנכנס בי בטרק שעשינו בצרפת לפני שבוע.

בכל מקרה אני מדברת עם עצמי ולפעמים עם עומרי. את עצמי אני מצליחה להרגיע, את עומרי אני מצליחה לעצבן 🙄. "תבוא יותר לאט בסיבוב" וכאלה...

הגענו לחניון של סכר אמוסון ושמחתי לגלות עוד מכוניות בחניה. המבט הראשון על הסכר היה "וואו".

המראה מהמם, היינו כבר בהובר דאם המדהים בנבאדה כמה פעמים, אבל עליו לא הולכים ולצידו לא עושים אומגה כשתהום מטורף מתחתייך.

עוד לפני שירדנו לסכר זכינו לראות מטורף שעשה אומגה ולצלם אותו. הלכנו לנו על הסכר, קראנו שאלות ועובדות שהציגו לאורך הדרך עליו וכמובן צילמנו והצטלמנו.

מאוד יפה שם ואני ממליצה להגיע אליו. הבנים היו רעבים ולחצו חזק לפיקניק,

אז אחרי שהלכנו וחזרנו על הסכר, עשינו סוג של פיקניק מתחת להרים, לצד החניה. פיקניק זה פיקניק.

פרשנו את מפת הפיקניק שלנו על האבנים והוצאנו את הארוחה שהספקתי להכין עוד בחדר בשאמוני, תוך כדי אריזה אחרונה, ניקוי הכלים ושני ילדים שמשחקים/ רבים ושופכים לי אקטימל על כל רצפת החדר 🤦‍♀️.

הספק לא רע לארוחה של ביצים קשות, אבוקדו, טונה, ירקות חתוכים,אננס לקינוח וגם שוקו ותה.

הילדים טרפו, שבעו וכבר התחילו למצוא על מה לריב... ואני קולטת מהצד איך העננים מכסים את כל הכביש ואומרת לעומרי שנראה לי שזה הזמן לצאת. ירדנו חזרה מההר, דווקא היה נחמד לנסוע כשלצד הדרך ערפל. לא ראיתי את התהום.

מתישהו אחרי שעה וחצי עומרי הרגיש שהוא עייף ועשינו עצירה במקדונלדס.

כבר הרגשתי בשוויץ. פרנק אחד לכניסה לשירותים ו-3 פרנק לגלידה יותר קטנה מהגלידה בגביע במקדונלדס.

בין השירותים של איתי, לגלידה של עמית וקצת גינה בחוץ עברה שעה שבה עומרי נח והמשכנו בדרך למלון.

הבטחתי לעומרי לפני שהגענו לאזור אינטרלקן שהוא עוד לא ראה ירוק יפה כמו בשוויץ ( והיינו כבר באוסטריה, ניו זילנד ורק אתמול באלפים הצרפתים אז יש לו למה להשוות). הוא לא יכול היה שלא להסכים איתי.

למי שעדיין לא היה בשוויץ, אבל היה פעם במלון עם שטיח מקיר לקיר אז שידמיין מדינה שלמה שכולה שטיח ירוק מקיר לקיר. זה מראה מדהים.

לפני שעלינו לכיוון המלון עצרנו בסופר לקנות מצרכים לארוחת הבוקר, זאת הייתה החלטה טובה כי המלון ממוקם גבוה בהר מעל אגם Thon ולא פשוט לעלות ולרדת את הדרך הזאת כמה פעמים ביום( איך הם עושים את זה?).

הגענו למלון, התרגשנו מהנוף המשגע והבריכה המפנקת לערבים. עומרי בילה עם הבנים בבריכה  בזמן שאני דאגתי לארוחת ערב של פחמימות וסלט. עומרי ואני נרדמנו כשהטאבלטים לידנו למשמר...

מסתבר שאחרי שנרדמנו הילדים התחמנים שלנו לקחו אותם מלידינו וראו למטה עד מאוחר( ישנים בדירת שני מפלסים).

עומרי התעורר מתישהו ומצא אותם מחסלים בננות וצופים בטאבלט ככה שבבוקר למחרת הם התעוררו מאוחר יחסית.

יום 2: קמנו שוב ביקיצה טבעית,  הכנתי ארוחת בוקר בטייק אווי פלוס לחמניות טריות שקנינו בדרך ל- Grindelwald במטרה לעלות להר First.

הדרך מאוד יפה וירוקה, עמית מאוד אהב אותה... פתאום בא לנו ביציאה תוך כדי נסיעה:" תביאו לי לפה כמה חברים ואת ההורים שלהם ואני עף מישראל ועובר לשוויץ"( גם אני!).

הגענו ל- Grindelwald, אך קצת הסתבכנו עם מציאת הרכבל לפי גוגל מפות ואחרי שמצאנו את הרכבל, לקח קצת זמן למצוא חניה.

בסוף מצאנו את שניהם ושמנו 4 פרנק לחניה, מה שנתן לנו ארבע שעות.

התור ל- First היה ממש ארוך, הילדים היו ממש רעבים, אז התיישבנו על חומה ממול והכנו סנדוויצ'ים של חביתה בלחמניה וירקות.

עמית לא הפסיק לקטר שזה לא פיקניק ולא כיף לו לאכול ככה. הילד התרגל לטוב...בסוף התפשר.

ראיתי שלילדים לוקח זמן לאכול אז החלטתי שזה זמן טוב ללכת לתחנת המידע לתיירים בעצמי ולקנות לנו את הכרטיסים המתאימים בהתאם למה שאנחנו רוצים לראות וההרכב.

אחרי התייעצות שם הבנתי מה נכון לקנות לנו -Half Fare Travelcard אותם יכולתי לקנות רק בתחנת הרכבת שהייתה די סמוכה לתחנת המידע לתיירים.

העלייה לFirst היא ברכבל אחד שלוקח יחסית לאט לאורך מספר תחנות  מי שרוצה לאחת מהן פשוט יורד בעצירות הביניים ומי שלא ממשיך לתחנה האחרונה עד ל-First .

העלייה ל- First היא בגדר חובה, בעיני, משלוש סיבות: 1.  קודם כל הנוף שמשתקף ממנו. אם יש משהו שעוד יותר התחדד לי מעלייה ל- Brevent בשאמוני( האלפים הצרפתים) הוא שהר שנותן לך נוף להר הכי גבוה ושווה הוא בעצם ההר הכי שווה כי הוא נותן לך את הנוף הכי טוב. תחשבו על הליכה בטרק כשזה מה שרואים כל הזמן... 2. יש שם אחלה מסלול הליכה לאגם Bachalpsee.

הדרך לאגם אורכת כחמישים דקות לכיוון ( למי שאין לו ילד קטן שקצת מאריך ואמא שאוהבת לצלם) וכמו שהבנתם הדרך לא מעגלית, חוזרים על אותה דרך.

ההליכה היא בדרך סלולה בשביל רחב שמאפשר גם לעגלות לעשות זאת, אך יש לא מעט עליות וירידות שבהן צריך להוביל את העגלה אז צריך לקחת את זה בחשבון.

בסופו  של דבר מגיעים לאגם לא מאוד גדול ובמראית עין ראשונה לא מרשים במיוחד כי באזורים מסויימים הוא ירוק כגווני ההרים המשתקפים בו, אך אם מביטים לחלק השמאלי שלו שפתוח מבחינת ההרים הירוקים, תקבלו השתקפות מהממת של  השמיים, העננים והרים מושלגים. באמת מרהיב.

במהלך ההליכה עשינו הפסקה אחת מוגדרת כהפסקה בה הילדים נשנשו קצת ובהגעה לאגם פרשנו את מפת הפיקניק שלנו ונתנו לילדים לנשנש עוד קצת.

3. אחרון חביב, First Cliff Walk in Grindelwald -  גשר הליכה לא קצר התלוי צמוד להר בגובה 2,000 מטר. הוא מרשים כשמסתכלים עליו מהצד ועוד יותר כשהולכים עליו ומישהו יוצר פקק ואתה מביט למטה לנוף המרהיב ומלחיץ במקביל.

בחזרה היינו עוצרים באחת התחנות של הרכבל לפארק משחקים נחמד לילדים או אפילו יושבים במסעדה לתת לגוף לנוח ולהתפנק במשהו, אבל היינו בלחץ להגיע לאוטו לפני שהחניה שלנו נגמרת. 

ידענו שאיתי גמור ויירדם לנו לפני שנעלה לאוטו אז החלטנו להאריך את החניה ולהמשיך להסתובב עוד קצת ברגל, לקנות לילדים פיצה ורק אז לעלות על האוטו. ההליכה הביאה אותנו לגינה נחמדה ליד תחנת המידע, שם נתנו לילדים לשחק ולנו לנוח בכיסאות ים נוחים.

אחרי זה קנינו את הפיצה במקום לא רחוק מהעלייה להר First. מקום שאפשר לקחת רק טייק אווי. לקחנו 9 מלבני פיצה גדולים עם תוספות שונות ב-36 פרנק. היה ממש שווה ומומלץ, חבל שלא עשינו את זה בזמן שהיינו בגינה.

הילדים( ואנחנו, אחרי שנתקענו בפקקון של יותר מעשר דקות) אכלנו את זה כבר באוטו ואיתי נרדם די מהר, כבר אחרי שחיסל את כל הזיתים וחצי מהפיצה. התאים לנו שיישן כבר ונעלה אותו ישן לחדר.

בדרך עצרנו בסופר רק לכמה פריטים...עמית יצא איתי ובסוף הכמה פריטים יצאו הרבה פריטים. החמוד הזה עזר לי בשקילה של כל ירק ובהעברת המוצרים בקופה האוטומטית.

אגב, בדרך חזרה מ- First העידוד להליכה היה שמי שיילך מהר ייכנס איתי לסופר. תכניות לחוד ומציאות לחוד. איך שנכנסנו לחניון המלון החמוד הקטן התעורר כשהוא צמא( המים נגמרו לנו בדרך ולא קנינו בסופר כי בשוויץ שותים מהברז (מים מעולים ואני מאוד רגישה למים מהברז...).

יום 3: לא משנה כמה אנחנו מתכננים לקום מוקדם היום שלנו מתחיל ב-9 ומשהו 10. המסלול של היום שונה. יום סביב מים. תצפית לאגמים ואינטרלקן  מ-Harder Kulm ,אולי שייט בנהר Brienz,  טיול רגלי ב- Giessbach Waterfalls  וסיום בהליכה ב- Aareschlucht.

התחלנו את היום בעלייה לתצפית Harder Kulm. לא מצאנו חנייה מסודרת של המקום כמו שמצאנו ברכבלים בגרינדלווד, אז חנינו ברחוב באמצעות מדחן, שמנו כסף לשעתיים חניה וזה היה מספיק. העליה ברכבת על ההר הייתה מיוחדת לילדים וגם לנו והנוף למעלה מהמם.

צילמנו, הצטלמנו, צפינו במצנחי הרחיפה ממש מעל הראש שלנו, אכלנו את ארוחת הבוקר שהכנתי- גיוונתי עם סנדוויצ'ים של גבינה צהובה וירק בתוך קראסונים ולסיום, פינקנו את הילדים בברד.

בירידה החלטנו לעשות את השייט באגם Brienz, אך בהסתכלות בשעות השייט מהתחנה הקרובה גילינו שפספסנו את השייט שעבר בתחנה שהייתה ממש לידינו והבא הוא רק בעוד שעתיים.

החלטנו להאריך את החניה בשעה וללכת לבדוק איך ואיפה בדיוק קונים כרטיסים, אך זה נפל בדיוק על הפסקת הצהריים של המקום... אחרי מנוחה קלה על הדשא לצד האגם וקצת הוצאת אנרגיה של הבנים החלטנו לחזור לאוטו ולהגיע למפלי Giessbach באוטו. ההגעה למפלים ממש פשוטה.

משלמים 10 פרנק חניה וזאת בעצם הכניסה  למקום. יש במקום סדרת מפלים לאורך מסלול בירידה. מאוד אהבנו את מסלול ההליכה, זה בדיוק מסוג המסלולים שאנחנו אוהבים והמפלים מאוד יפים. אהבנו במיוחד שאפשר להגיע ממש מאחורי אחד המפלים.

אפשר להגיע לשם בסירה מאינטרלקן ואז רכבת או לחנות בעיירה Brienz ומשם לעלות ברכבת... ואפשר לוותר על רכבת ולעלות ולרדת ברגל.

אחרי שטיילנו כבר באחד המפלים איתי דפק וואחד נפילה תוך כדי ריצה עם עמית ( איזה מזל שיש לי תמיד פלסטרים בתיק - זה מוכיח את עצמו כממש יעיל בטיול הזה) אז עשינו עצירה לפיקניק קל בישיבה על כמה סלעים,  פגשנו כמה ישראלים, המשכנו לטייל במקום ובסיום נכנסנו לאוטו והמשכנו לקניון Aareschlucht.

כשנכנסנו לאוטו במטרה לנסוע ל- Aareschlucht עברה בי מחשבה אם להגיד להם שיאללה נסיים מוקדם ונחזור למלון. הייתי שם לפני 12 שנים,  זכרתי אותו כמקום נחמד מאוד, היינו כולנו כבר בשני נקיקים באנסי ובשאמוני... אז שאלתי את עצמי אם לא כדאי לנתב את הזמן שיש לנו לפעילויות אחרות.

האוטו היה בלי שאלות לאן או תלונות אז לא אמרתי כלום ונסענו. עלות כניסה למבוגר ולילד ( אין הנחת חצי מחיר כאן). ממש לא זכרתי את המקום ככה, זרימה מטורפת!!! עומרי ואני הקפדנו כל הזמן שהילדים יהיו לידינו ולא יטפסו. איתי הספיק לעשות רבע עלייה ונכנסנו ללחץ.

זה מדהים לראות את האזורים הרחבים והזרם והמקומות הצרים והלחץ שנוצר שם. הילדים נהנו להיכנס ולצאת מהמערות, אף על פי שהיה שם קריר יחסית לטמפ' בחוץ. יצא לנו יום מושלם של נופים וטבע.

בבוקר עומרי הבטיח לבנים שנגיע למלון מוקדם יותר כדי שילכו לשחק מיני גולף ולבריכה.  בדרך חזרה עומרי אמר לי שאין עצירות בשום סופר וכו'.

הוא רוצה להגיע למלון עד שבע וללכת למיני גולף  ולבריכה עם עמית ... את איתי, שנרדם באוטו בדרך חזרה נעלה ככה למיטה ואני אשאר להשגיח עליו ולהכין ארוחת ערב...

כמה ניסינו להחזיק את איתי בדרך,נתנו לו לאכול, המצאנו סוסים בדרך, שיחות וסיפורים...עד שנרדם רבע שעה לפני ההגעה, לשמחתנו, נשאר ישן גם כשעלינו לחדר...דאג לעלות אלינו לחדר יותר מאוחר ודפק לנו עוד לילה של שינה טובה.

יום 4: היום עשינו את הנסיעה הכי ארוכה שלנו מאז המעבר מצרפת לשוויץ. נסיעה ל- ל- Titlis.

הטיטליס  זכור אצלי מהפעם הקודמת שלי בשוויץ כמקום מהמם וגם כמקום שבו איבדתי את הטלפון שלי מרכבל פתוח כשניסיתי לצלם אותי ואת אחותי... לראות את הטלפון נופל למטה לשלג היה ממש קשה... מאז אחי שינה את השם של ה- Titlis ל- Titlost 🤦‍♀️.

בגדול תיכננתי את היום כולו ל- Titlis  שבעיירה  -Engelberg נסיעה כשעתיים ועלות של 92 פרנק לשנינו עם כרטיס הhalf price.

הגענו אליו רק ב-10:30 בערך, אבל הייתי פתוחה גם לאפשרות לביקור ב- Pilatus יחד עם ביקור ב- Lutzern.

ידעתי שזה כבר צפוף, אבל בהתחשב בזה שאין יחסית הרבה שלג בטיטליס ופעילויות שונות לא פועלות, וגם זה שלא תיכננו טרק כלשהו והנסיעה הלא פשוטה להגיע לאזור הזה, רציתי להשאיר את זה כאופציה.

את ארוחת הבוקר לקחנו איתנו. מצאתי את עצמי מורחת לילדים ולעומרי נוטלה על משהו שהוא בין פנקייק ובלינצ'ס תוך כדי נסיעה. זה היה טוב מהבחינה שהגענו ונכנסנו ישר, בלי הפסקת אוכל.

העליה לטיטליס היא בשלושה שלבים. יש רכבל שעוצר בשתי תחנות ורכבל נוסף שהוא מסתובב ומאפשר לכולם ליהנות מהנוף. האמת, מבחינת התחנה העליונה - הטיטליס ביאס אותי.

ציפיתי ליותר שלג ולארגון יותר יפה. הרבה שלג לא היה, הרבה שלג שנמס והיה מלחיץ לא להחליק או להיכנס לשלוליות של מים.

בפעם הקודמת ביקרתי בו באוקטובר, ייתכן שזה בגלל העונה או בגלל  ההתחממות העולמית שהתגברה ב-12 השנים שחלפו שהביאה לזה שכבר אין שם שלג בתקופה הזאת.

בכל זאת, שלג זה שלג והילדים נהנו לזרוק כדורי שלג, אנחנו לא אהבנו- זה היה גושי קרח כואבים שלא מתפרקים בקלות... הילדים התגלשו  להם על השלג על גבי שקיות ניילון  של איקאה שהבאנו איתנו למקרה שיהיה שלג גבוה ונרצה לשמור שהרגלייים לא ירטבו.

מה אהבתי בטיטליס? את הגשר התלוי, חוויה נחמדה של גשר תלוי בגובה של 2000 מטר בערך אבל כבר ראיתי נופים יותר בגרינדלוולד. גם מערת הקרח לא הייתה משהו.

אהבתי את התחנה הראשונה, שם יש את אגם Trübsee שמאוד יפה וגם ממש נגיש. אין צורך בהליכה רצינית אליו וגם הפעילויות הנחמדות לילדים כמו מזרן גדול שניתן לקפוץ אליו, מסלול נחמד לרכיבה בקורקינט, טרמפולינה, גינת משחקים גדולה והפלגה בסירת משוטים באגם - עמית ניסה הכל חוץ מהסירה שלא קרתה כי עומרי היה גמור.

עומרי קם גמור באותו בוקר יחד עם הנסיעה המעייפת לטיטליס, די מהר ויתרתי על להמשיך גם לפילאטוס וללוצרן...נתנו לילדים למצות את המקום ( הם אף פעם לא ממצים אז תכלס עד שאנחנו מיצינו) ויצאנו לדרך.

הדרך מהטילטיס לאזור אינטרלקן מלאה בפיתולים ברובה, הילדים נרדמו ישר, אני ניסיתי להחזיק את עצמי מלהירדם, כל הזמן נעצמו לי העיניים והערתי את עצמי כדי שלא יהיה מצב שגם עומרי יירדם...נסיעה לא פשוטה אחרי יום שמש בטיטליס (כולנו השתזפנו).

כשהגענו לאינטרלקן חשבנו לקנות מקדונלדס, אבל בזמן התדלוק מצאנו סופר בשם Denver. נכנסתי רק לשניים- שלושה דברים כדי להכין ארוחת ערב ויצאתי עם קניות ב-95 פרנק שיווצרי (אני לא בזבזנית, זה כלל שלוש שקיות שוקולד למתנות בארץ) ותגבור בפירות וירקות.

הגענו למלון גמורים. הכנתי אורז, אצבעות דג קפואות שחיממתי על המחבת וסלט ירקות, ישבנו לאכול יחד והתפזרנו כל אחד לאזור שלו. אני הייתי גמורה, לא יכולתי להחזיק את העיניים ולכתוב.

הילדים ועומרי הלכו לישון אחריי (איתי שיגע את עומרי בזה שכל הזמן עלה וירד- רעב, צמא, יש לו שאלה, רוצה לישון איתנו...עד שפעם אחת כשירד במדרגות קיבל מכה, קיבל נזיפה מעומרי וסוף סוף הלך לישון).

יום 5: הרגשתי אתמול את העייפות של כולנו אז החלטתי שנתחיל את היום ברגוע. כולם קמו יקיצה טבעית ונשארנו לאכול ארוחת בוקר בחדר. ניצלנו את המרפסת עם הנוף המהמם שלנו וישבנו לאכול בחוץ. בניסיון שלי לגוון בארוחות הכנתי הפעם טוסטים, אבוקדו, טונה וירקות...גם על מחבת. למדתי להכין הכל על המחבת.

אחד הדברים שאני אוהבת בטיולים זה שאנחנו אוכלים יחד. ביום יום אנחנו לא מצליחים לאכול יחד כמשפחה במהלך השבוע. זה בדרך כלל קורה רק בשישי - שבת.

בזמן הארוחה עמית הציע שנשחק במיני גולף  שבמלון. אישרתי לחצי שעה כדי שנספיק לנצל כמה שיותר מהיום הזה.

עומרי ועמית ניסו לשחק ברצינות, אני הייתי בחצי ריכוז ואיתי היה עסוק בלהפוך את המחבט לחרב (אפילו ביקש ממני לשים אותו בגב שלו 🤦‍♀️) ולזרוק את הכדור שלו לכל מיני מקומות...בפעם האחרונה שזרק הצליח לפגוע בי ולהעיף אותו למטה, בין השיחים. תודה לאל על עמית הנינג'ה שירד בקלות להחזיר אותו. זה היה רגע טוב לסיים את המשחק ולצאת לדרך.

בתכנון שלנו להיום יש שלוש אטרקציות ( כשעמית תמיד מזכיר לי שאני אומרת שצריך שתי אטרקציות ביום 😜). מתחילים בעלייה ל- Schilthorn ממשיכים ל- Trümmelbachfälle ומסיימים   ב-Staubbach Falls .

התחנה הראשונה הייתה  לרכבל Schilthorn שעלה לנו 54 פרנק לאדם עם כרטיס חצי המחיר והילדים חינם כל אחד מסיבותיו. ההר ידוע בזכות הסרט הרביעי של ג'יימס בונד שצולם עליו.

עלייה לשם עם ארבעה רכבלים שונים. התחנה הראשונה הייתה סתמית, בגדול הם מפרסמים שיש שם אטרקציות לילדים ומקום להירגע להורים, אבל לא ראינו שום משחקים לילדים במרחק הליכה.

התחנה השנייה הייתה ההליכה לגשר הרשת שעוברים אותו על כבל מתכת וחלק של רצפה שקופה( היה נחמד ועברנו אותו בגבורה), התחנה השלישית הייתה רק תחנת מעבר ובתחנה הרביעית היה מוזיאון 007 שהיה ממש נחמד, לנו ולילדים ותצפית נהדרת לכל ההרים( הקרובים והרחוקים) עם טלסקופים נהדרים. יש גם מסעדה עם תצפית של 360 מעלות אליה לא הגענו.

בחזרה מהרכבל , במרחק די קצר, נמצא  Trümmelbachfälle. החניה ממש בכניסה והיא חינמית. הילדים היו רעבים אז לפני שנכנסנו למפלים נכנסנו למסעדה בכניסה למפלים וגילינו שכמו בהרבה מקומות בשוויץ( ובצרפת), הם מסיימים להגיש אוכל חם בשעה מסויימת וכרגע היו להם רק קינוחים וסנדוייצ'ים מוכנים שהם יכולים לחמם.

בחרנו שלושה סנדוויצ'ים שנראו לנו טוב ולא היה בהם חזיר, אכלנו ונחנו רבע שעה בערך ב"פיקניק חטיפים" לפני שנכנסנו למפלים( אזור נעים לשבת לפיקניק).

בכניסה הבנו שאין הנחה לבעלי כרטיס חצי מחיר ולפי השילוט, זה גם לא כלול בפס. מבוגר 14 פרנק וילד מעל גיל 6 - 6 פרנק. הלכתי לפי ההוראות שקראתי.

חיכינו למעלית של פעם מטורפת שהפיר שלה הוא הר ( בכל זאת רכבת בשוויץ...)שתיקח אותנו לקומה ה-6. משם עלינו בארבע הקומות וכל קומה גילתה חלק אחר של מפלים מרשימים.

היה קר במעברים, אבל זה יחסית קצר ועוצמת המים מסיחה אותנו מהקור.

משם בנסיעה של כמה דקות הגענו למפלי Staubbach. המפלים הם חינמים וממה שלנו יצא לראות הם לא שונים מהרבה מפלים שראינו לאורך הדרך...החניה די קרובה והיא בתשלום עם מדחן. זה נראה אזור נחמד להליכה, אבל אנחנו העדפנו לחתוך וללכת לכיוון אגם Thon בתקווה שנצליח להשיג שייט בשקיעה.

כשהגענו לאגם, הבנים נשארו באוטו ואני ירדתי לבדוק איפה ומה אפשר לסגור לגבי השייט והבנתי שזה יותר בעייתי לעשות שם שייט כי בשעה שהייתה לא היה לנו איך לחזור מ-Thon, אבל כן גיליתי חוף לאגם עם אווירה כיפית לסוף היום והודעתי לעומרי שיחנה. 

כשכבר חנינו וראינו שיש גם סירות פדלים להשכרה ניסינו להשכיר, אבל השעה כבר הייתה רבע לשבע וההשכרה האחרונה היא בשש.

ישבנו קצת לצד האגם, זה יכול היה להיות רגע מושלם עם השקיעה באגם, הדשא הירוק, הברווזים, המסעדות מסביב והשקט אחרי יום כיפי יחד...אבל איתי לא הפסיק להשתובב והשלווה לא ממש הייתה. החלטנו לאכול שם ארוחת ערב לאור השקיעה.

הזמנו פעמיים מנות נפרדות של דג וצ'יפס לכולנו (שיחד הן פיש & צ'יפס) וניסינו ליהנות מהאווירה של המקום, למרות ההשתובבות של איתי. הייתי בטוחה שיירדם בדרך חזרה עם כל השטויות שעשה, אבל באוטו לא הפסיק לפטפט והצחיק אותנו כל הדרך עם כל מיני אמירות מצחיקות.

יום 6: היום האחרון שלנו עם שמש וללא גשם נועד לעלייה ל- Jungfraujoch - Top Of Europe. תכננתי שנצא יותר מוקדם, אבל אנחנו לא מצליחים לקום לפני 8 ואז לא יוצאים לפני 9 וגם 10.

אז הגענו  לגרינדלוולד בתקווה שלא יהיה עומס ובאמת לא היה, הזמינות של הרכבלים טובה( לא כמו במון בלאן) זאת האטרקציה הכי נחשבת ויקרה בגרינדלוולד.  עלתה לנו 107 פרנק לאדם ( הילדים כרגיל בחינם) בזכות הכרטיס שמוריד את עלות הכרטיס בחצי מחיר.

יש שתי דרכים להגיע להר. ברכבות מאזורים שונים כמו אינטרלקן ועוד או ברכבל  ה- Eiger Express ( רכבל חדש, מרווח ועם חלון ענק מתחנת הטרמינל (בגרינדלוולד). הרכבל או הרכבת בסופו של דבר מתנקזים ל-Jungfrau Railway- רכבת פסים שמביאה אותנו בתוך ההר במשהו כמו עשרים ומשהו  דקות.

  למי שרוצה לבדוק את הדרך שתתאים לו, מוזמן לאתר - https://www.jungfrau.ch/de-ch/jungfraujoch-top-of-europe/jungfraujoch-ticket-kaufen/ אנחנו בחרנו להגיע לתחנת הטרמינל, לקחת משם רכבל ואז הרכבת.

כל זה אמור לקחת 45 דקות בבסך הכל לעומת מעל שעתיים  בנסיעה ברכבת מאחת העיירות ולא ברכבל. הרכבל נקרא Eiger Express   מהסיבה שהתחנה אליה מגיע הרכבל היא התחנה בו יש את התצפית וכמובן, גם מסלולים אל ה- Eigergletscher.

יש לי קטע עם קרחונים. אני חושבת שזה אחד המראות היפים שיש. איך שיצאנו מהרכבל שאלתי את הבחורה שעבדה שם איך מגיעים הכי קרוב לראות את הקרחון והיא צחקה ואמרה שאיחרתי ב-40 שנה...הקרחון אולי הולך ונסוג, אבל זה עדיין מראה מרהיב למי שחיה במדינה שקרחון זה שם אחר לארטיק.

בעצתה ( ובעצת עומרי) החלטנו לא לעשות עצירה בתחנה הזאת והמשכנו ישר לרכבת אל ה- Jungfraujoch. מצטערת, אין מה להשוות לטיטליס( לפחות בתקופה הזאת). כמות השלג שם הייתה וואווו.

התחזוק של המקום, הסתובבנו והתרשמנו ממערת הקרח המרשימה, מהתצוגה היפה של יצירת המערה והרכבת עובדות על הרכבת ומהמזחלות בשלג שהיו מצויינות. בילינו שם בבסך הכל משהו כמו ארבע שעות של תמונות ומזחלות בשלג בעלות של 10 פרנק לחצי שעה. הילדים ממש נהנו!

מתחילת הטיול עמית נהיה מתבגר אמיתי. כל הזמן רעב, הילד אוכל פתאום מלא( טפו טפו). לקראת הירידה חזרה הוא החליט שהוא רוצה מנה חמה של נודלס כמו כל האסייתים שהיו סביבנו , אני הבטחתי להם גם שוקו עם קצפת...שלחתי את עומרי לקנות ולהפתעתי, הוא נפל במלכודת התוספת 2 פרנק לכוס מזכרת והביא בכלל קפה עם קצפת שבסוף הלכו לפח.

כשעלינו חזרה לרכבת, עלה מישהו שעבר בין אנשים וחילק להם שוקולד נחמד עם ברכת תודה על הביקור ב- Jungfraujoch, אני הייתי בטוחה שהוא בכלל כרטיסן, אז בכלל הייתה הפתעה נהדרת.

עומרי הרשה לעצמו להתבדח איתו על זה שאפשר לאכול את השוקולד ברכבל כשיש סימן לא לאכול או לשתות ברכבת 😜.

לפני שעברנו לרכבל שייקח אותנו חזרה לגרינדלוולד יצאנו החוצה להתרשם מקרחון האיגר המהמם, צילמנו, הצטלמנו וירדנו חזרה לאוטו ובהחלטה גורפת של הבנים נסענו למלון כדי ללכת לבריכה.

בזמן שהם הלכו לבריכה, אני הכנתי ארוחת ערב וכיבסתי את הבגדים של הימים האחרונים. סך הכל יצא שעשיתי שלוש כביסות בשלושת השבועות האלה.

יום 7: ידענו שיהיה גשום החל מאחת אז תיכננו לנצל את הבוקר לשייט באגם Brienz מאזור אינטרלקן, אך בבוקר השתנו לנו התכניות ונשארנו בסוף במלון.

עומרי היה עם הבנים בבריכה ובמשחק מיני גולף עם עמית בזמן שאני הייתי עם איתי במשחקייה.

התבאסתי להישאר כל היום במלון, במיוחד כשראיתי שהגשם איחר להגיע. בתחזית אמרו אחת וזה היה יותר בחמש. ב-12 בערך יצאתי לסיבוב באזור המלון, אבל בגלל שהוא ממוקם על הר ואין כמעט אנשים שהולכים ברגל, יותר נוהגים, ויתרתי על ללכת רחוק מדי.

אז כבר ניצלתי את היום וקיפלתי כביסה וסידרתי את המזוודות. בערב הזמנו מקום למסעדת המלון.

יחסית לשוויץ, למלון שלנו שברמת ארבעה כוכבים וההרגשה היוקרתית במסעדה, המחיר לארוחה היה ממש סבבה. מנות הילדים היו זולות ויפות יותר ממנות בישראל ומנות המבוגרים די דומות למסעדה יקרה בישראל. מנת הסטייק שלי למשל עלתה 45 פרנק ל-200 גרם סטייק.

הבנים התנהגו ממש יפה ואכלו כמו אירופאים, תודה לאל, ואת הקינוח קיבלו בחדר- גלידות מגנום מהמקרר 😜.

מחר אנחנו עוזבים את המלון ונטייל בשוויץ כשאנחנו מתקדמים לאזור הגבול עם צרפת לקראת החזרת הרכב בחמש בשדה התעופה בז'נבה.

את הלילה מחר נעשה במלון סמוך לשדה התעופה כדי .שיהיה לנו קל להגיע לטיסה שיוצאת ב-7 בבוקר.

יום 8: קמנו בבוקר כשאין לנו ממש אוכל לקחת לדרך, נשנשנו דברים ותוך כדי נסיעה בדקתי שיש מקומות לסיור במפעל השוקולד Cailler.

לא רציתי להזמין מראש כי לא ידעתי מה תהיה שעת היציאה וההגעה שלנו, הסיור עלה 15 פרנק למבוגר, 6 לעמית ואיתי חינם.

הסיור היה ממש נחמד עם לא מעט טעימות של אגוזים, שקדים ושוקולד...כמה שוקולד. הילדים התלהבו ממש והגענו למיצוי השוקולד די מהר(מי ידע שאפשר לומר די לשוקולד?).

משם המשכנו לעיר Montreux שנראית ממש מגניבה באווירה שלה, אך הרגישה גם יוקרתית.

עשינו הליכה קלילה על הטיילת סביב אגם ז'נבה, אכלנו מקדונלדס יקר יחסית למה ששילמנו עד כה בטיול, אבל בהשוואה לישראל, יותר זול ממנה!

והמשכנו בנסיעה לכיוון המלון שלנו בצד הצרפתי של שדה התעופה.

באוגוסט 23, כחלק מטיול בצרפת, גרמניה ואוסטריה, הוספתי עוד שלושה ימי טיול בשוויץ שחייבים לעשות!

יום 1: מוזיאון פיפ"א ומפלי הריין: